וסת חצי קבוע ועוד (סימן קפ"ו)

יורה דעה · נידה — סיכום הלכה להכנה למבחני הרבנות: מהמשנה והגמרא, דרך הראשונים והשולחן ערוך, ועד האחרונים ופוסקי זמננו.

וסת חצי קבוע סעיף ג׳

תרוה"ד: אשה שלאחר שנטהרת, באופן קבוע לא רואה ב-14 ימים שאחר הטבילה, אבל לאחר זמן זה, אין זמן קבוע שבו כן רואה – מתייחסים אליה כבעלת וסת קבוע ב-14 ימים אלו.

כלומר, סומכים על כך שיש טווח מסוים של קביעות שבו לא רואה. זה יוצא וסת 'חצי קבוע': היא לא יודעת באיזה יום תראה, אבל יודעת שלא תראה ב-x הימים שאחרי הטבילה.

למעשה, אנחנו נתייחס גם לזמן שמן הראייה הראשונה ועד סוף ה-7 נקיים. למשל, אם נלך כשיטת הרמ"א לגבי פולטת שכבת זרע, הרי שמדובר ב: 5 ימים של פולטת ש"ז, 7 נקיים, 14 ימים (בדוגמא של תה"ד). סה"כ: 26. במקרה זה, הרי שהיא יודעת שלא תראה במשך 26 ימים (אני סופר גם את 12 ימי ההטהרות מפני שבוודאי שגם בהם לא ראתה, שאם כן - היתה מתחילה ספירה מחדש), ולאחר הטבילה (כלומר, אחרי 12 הימים של פש"ז+7 נקיים, ועד סוף ה-26), יכולים לשמש גם בלי בדיקה. אבל בימים שלאחמ"כ - אי אפשר.

לפיכך:

ב-14 ימים בהם יודעת שלא רואה - נחשבת כאשה שוסתה קבוע, ובזמן שאינו זמן הוסת. זה אומר שהם יכולים לשמש בזמן זה בלי בדיקה (כבסע' א, ובסימן קפד א).

לאחר 14 ימים אלו – ב-2 או 3 ימים עד תחילת המחזור הבא - נחשבת שוב כאשה שוסתה אינו קבוע. ואם רוצים לשמש בתקופה זו –

י"א: צריכים לבדוק לפני ואחרי התשמיש, אבל רק ב-3 הפעמים הראשונות (כרי"ף והש"ע בסע' ב'), וגם אם זה ייקח כמה חודשים (חתם סופר). אבל מסתבר שיש בזה בלאגן ובפועל בלתי סביר ליישם את זה (כי לא סביר שיספיקו בכמה הימים האלו לשמש 3 פעמים ולכן גם לא לבדוק 3 פעמים, וי"א שאין ערך לפריסה על פני כמה חודשים כחת"ס). זה גורם לפוסקים לנקוט כש"ך לגבי וסת שאינו קבוע ופשוט להתיר.
הרב קנוהל לכתחילה מרחיב את טווח היכול לבצע את 3 הבדיקות, ויוכלו לבדוק גם בימים שהיא בטוחה שלא רואה (ונחשבת כמי שוסתה קבוע), ובדיעבד – סובר שגם אם לא בדקו, מותרים לשמש.

י"א: צריכה לחוש בתקופה זו רק לעונת ההפלגה, ושם לבדוק (בדיקת קפד סע' ט) ולפרוש (הרב מלמד)

י"א: צריכים לחוש לכל התקופה ולכן ייפרשו בכל ימים אלו

ש"ע: פוסק כתרוה"ד

פניני הלכה: וסת חצי קבוע נקבע על-פי שלושה מחזורים רצופים

פניני הלכה: מי שהיה לה וסת חצי קבוע, ופעם אחת ראתה ביום שלושים – בחודש הבא תחשוש ל-3 העונות של וסת שאינו קבוע. ואם 3 פעמים ראתה שלא כפי חצי קביעותה – התבטל ונעקב הוסת החצי קבוע.

שאר פרטי הבדיקה סעיף ב׳

משנה: בית שמאי: צריכה שני עדים על כל תשמיש ותשמיש, או תשמש לאור הנר.
בית הלל: דיה שני עדים כל הלילה.

גמרא: בדקה בעד ואבד – אסורה לשמש עד שתבדוק.
ר' אילא מקשה: אילו היה העד קיים היתה משמשת אף שאינה יודעת מה עליו – אף כאן תשמש.
ומתרצים: זו מוכיחה קיים, וזו אין מוכיחה קיים.

רש"י ורוב הפוסקים: כל אלו נאמרו בעסוקה בטהרות בלבד; לבעלה אין צריך בדיקה כלל.

רמב"ם: גם שלא בטהרות, ולבעלה. ומכאן שני דינים:
המשמש מטתו פעמים רבות – אינם בודקים על כל ביאה, אלא מקנח הוא בעד שלו והיא בעד שלה אחר כל ביאה, ולמחר יבדקו את העדים.
שימשה וקנחה ואבד העד – לא תשמש פעם שנייה עד שתבדוק בעד אחר תחילה, שמא דם היה על העד שאבד.

רמ"א: ואין צריכין לבדוק עצמם אחר כל תשמיש ותשמיש שעושין בלילה אחת, אלא מקנחין עצמן כל הלילה בעד, ולמחר צריכין בדיקה, ואם נמצא דם טמאה.
קנחה עצמה בעד, ואבדה, לא תשמש עד שתבדוק עצמה, הואיל ואין לה וסת.

(הבגדים שמקנחין בהם — פשתן, שחקים ולבנים. הב"י מפנה לסימן קצ"ו, ושם הדבר מפורט)

נאמנות האשה לבדוק את העד של בעלה סעיף ד׳

סעיף זה אינו רלוונטי לנושא. ערוה"ש כותב שהיום לא צריך שני עדי בדיקה, גם לה וגם לו — ומסיבה זו ההלכה שכאן, שהאשה נאמנת לבדוק את העד של הגבר, אינה נוגעת למעשה. הוא מובא כדי שלא ייעלם, לא כדי להכריע.

רמב"ם: האשה נאמנת לבדוק את העד של בעלה (מתוך שנאמנת על שלו נאמנת על שלה)
וכ"פ ש"ע

אשה האסורה לשמש סעיף ה׳

סעיף זה אינו מעיקר הנושא: זהו דיון מצד הכתובה, השייך בעיקר באבן העזר, ולא מצד נידה — והבית יוסף עצמו כותב שמקום דינים אלו בטור אבן העזר סימן קי"ז. הדין הכללי של רואה מחמת תשמיש מפורט בסיכום של קפז.

אשה שתמיד מדממת מחמת תשמיש אסורה לשמש.

נדה יד (פ' קמא): ברייתא:
ר' מאיר: אשה שאין לה וסת תצא בלא כתובה
ר' חנינא בן אטיגנוס (לעיל): משמשת בב' עדים. הם עיוותיה הם תיקוניה
הבנת הרי"ף את 'עיוותיה ותיקוניה'. היינו – שאם רואה בג' פעמים בבדיקה – מוחזקת נדה כל חייה. ותצא בלא כתובה.
רשב"א: דווקא אם הראייה בשעת תשמיש
רמב"ם: דווקא אם ראתה מחמת תשמיש כבר מהתשמיש הראשון של חיי הנישואין (אבל רק לעניין כתובה. בכל מקרה, ייצטרכו להתגרש, ויש חזקה שהיא רואה דם מחמת תשמיש אחר ג' פעמים)

דרכ"מ: מרדכי: כר' מאיר: אפילו אם רואה מחמת תשמיש – יוצאת עם כתובה. רק אשה שאין לה וסת תצא בלא כתובה.

ברייתא: [אשה שראתה מחמת תשמיש – איך תדע באיזה דם מדובר, ומה גרם לו להגיע?]
לוקחת שפורפרת, שמה מכחול ובודקת.
אם אין דם על הראש– הדם הוא מהצדדים. היינו דם שאינו אוסר
אם יש על ראשו דם – משמע שהוא מהמקור. היינו מדובר בדם שאוסר

אם הייתה לה וסת – תולה בוסת (כלומר, אומרת שזה לא מחמת התשמיש)
אם הייתה לה מכה – תולה במכה

ש"ע: אשה שראתה שלש פעמים רצופים מחמת תשמיש – אסורה לשמש עם בעלה לעולם (עפ"י ר' חנינא ב"א)