דבּר דבר - עיסוק בענייני חול (סימן ש"ז)

אורח חיים · שבת — סיכום הלכה להכנה למבחני הרבנות: מהמשנה והגמרא, דרך הראשונים והשולחן ערוך, ועד האחרונים ופוסקי זמננו.

שיחה בטלה א׳, טז׳-יח׳

בבלי קיג: ודבר דבר – שלא יהא דבורך בשבת כדבורך של חול.

בירושלמי שבת ותוס': דאפילו בשיחת דברים בטלים צריך שלא להרבות

תרומת הדשן: מותר לספר בענייני מלכים ושמועות ואקטואליה אם הוא מתענג על כך

שו"ע: כתב, שאסור להרבות בשיחת דברים בטלים

הרמ"א: הביא עפ"י תרומה"ד, כי מי שדיבורי שמועות ודברים עונג הוא לו – מותר. אבל לא יאמר מה שהוא רק עונג לחברו

ט"ז: אם עונג למספר לחברו דבר שהוא עונג לו, והוא מתענג במה שחברו מתענג מותר

המשנ"ב: אסור ללכת לשופט ולהגיד לו שיעכב לווה גוי שחייב לו כסף כדי שלא ילך לדרכו
אולם, אם יש חשש שלא ישוב – הביא לפי הב"ח שמותר

דברי לצות ודברים הכתובים בלעז

תוספות (בפ' כל כתבי) והרא"ש: אותם ספרי המלחמות וספרי החשק אסור לעיין בהם ואפילו בחול.

השו"ע: וכן כתב על ספר עמנואל: מליצות ומשלים של שיחת חולין ודברי חשק, כגון ספר עמנואל, וכן ספרי מלחמות, אסור לקרות בהם בשבת; ואף בחול אסור משום מושב לצים

הרמ"א: דייק וסבר, שספרי המלחמות אסורים רק אם הם בלשון לעז (עפ"י ניסוח התוס')

המג"א: כתב שדברי קודש, כגון גט, מותר אם הוא בלעז

עיתונים

צריך לקיים את הדיון תוך התייחסות לכמה ציונים. וכן עשה בשאילת יעבץ.
נראה שעפ"י דברי השו"ע בס' טז', יש מקום לאסור לקרוא אותם משום שהווי כמו ספרי מלחמות ותוכנם תוכן חולין. וכן, עפ"י מה שכתב (עפ"י הירוש') בס' א' שלא להרבות בדברים בטלים.

סברות להקל:

• דברי תרומה"ד שהביא גם הרמ"א, שמי שעונג הוא לו לשמוע ולספר דבר חדשות ואקטואליה – מותר. (אפשר להגיד שספרי המלחמות לעומ"ז הם דברים שכבר עבר זמנם ואין בכך עונג)

• כמו שכתב בס' יד' שמותר לקרוא אגרות שלוחות מספק שאולי כתוב בהן דבר שהוא צורך גדול, אולי כן הוא בעיתון

• דברי הרמ"א שדווקא בלשון לעז אסור, אבל לשון קודש מותר

סברות להחמיר:

• בסוף העיתון יש דברי מקח וממכר, ומשא ומתן

• הווי כמו ספרי מלחמות ותוכנם תוכן חולין

• שלא להרבות בדברים בטלים

שש"כ: בלי לעיין בפרסומי המשא ומתן

לימוד בשבת

השו"ע: כתב עפ"י פירוש הרמב"ם למשנה (על תקנת חכמים שלא ללמוד לפני הדרשה כדי שיגיעו אליה)
שאסור ללמוד בשבת כלום מלבד דברי תורה. אך כתב שלדעת הרשב"א, מותר לעיין בספרי חכמות.

משנ"ב: כתב שניתן להקל כרשב"א, אך ראוי לחוש כדעת הרמב"ם.

שש"כ: מקל עפ"י המשנ"ב והרשב"א, שמותר ללמוד בשבת חכמות למבחן, כל עוד מעוניין בחכמה עצמה ולא בהצלחה במבחן בלבד (משום שאז הווי הכנה מקודש לחול).

תכנון ומקח וממכר א׳, ו׳-ח׳

עפ"י דברי חז"ל בגמרא – שלא יהא דבורך בשבת כדבורך של חול –

רש"י: כגון מקח וממכר וחשבונות

שו"ע: וכן כתב בס' א', שאסור לומר 'דבר פלוני אעשה מחר וסחורה כזו אקנה מחר'

מג"א: ואפילו דבר מצווה אסור להגיד שאעשה למחר כנ"ל

ברכי יוסף, א"ר: דבר מצווה מותר להגיד אעשה למחר

משנ"ב: על דבר שמותר לעשות בשבת – מותר להגיד אעשה למחר (וכן בסעיף ח')

השו"ע: בסעיף ו' כתב עפ"י הגמרא (ק"נ) שאסור לחשב חשבונות שעבר, אלא אם אין לו תועלת בהם לעתיד, שאז מותר

השו"ע: בסעיף ז', כתב עפ"י הגמרא (ק"נ), שמותר לומר לאדם 'הנראה בעיניך שתוכל להיות אצלי בערב' (ועל אף שלשניהם ברור שכוונתו שיבוא לעשות לו מלאכה ואסור לשכור פועלים. משום שיש כאן רק הרהור, ולא אמירה מפורשת). אך לא יאמר לו לשון מפורשת כמו היה נכון עימי לערב

ביציאה מהתחום

מותר להגיד 'אעשה מחר' כשמדבר על דבר שמותר לעשות. ועפ"י מימרת שמואל אנו למדים שעל אף שבדבר המותר כרוכה חצייה של התחום - האסורה בשבת - מותר.

ועפ"י רוב הראשונים, זאת גם בלי שתהא אפשרות ממשית לחצות את התחום בהיתר. וכן דעת השו"ע.

והמשנ"ב ביאר שזה בגלל שבעצם ההליכה אין איסור ממש, אלא שרק אין בורגנין או עירוב. לפיכך הקלו באמירה שה'איסור' היחיד בה הוא יציאה.

בגמרא ק"נ (השואל): אמר שמואל – מותר לאדם לומר לחבירו שהוא הולך מחר לכרך פלוני; שאם יש בורגנין - הולך.

כלומר, שאם יהיו מחוץ לעירוב סוכות במרחקים כאלו שיכול ללכת לכרך מבלי לחצות תחום שבת – יכול להגיד לחברו שהוא הולך מחר לכרך. משום שאין בכך אמירה של דבר האסור בשבת (כמו שכתב המ"ב בס' א', שמה שאסור הוא לומר 'דבר פלוני אעשה מחר וסחורה כזו אקנה מחר' רק אם הוא אסור בשבת)

הראשונים חולקים אם מה שמתיר שמואל הוא רק אם יש סוכות כנ"ל ממש, או אפילו אם בפוטנציאל שאפשר להניח שם סוכות כנ"ל.

רש"י רמב"ם רא"ש ורי"ף: אם ניתן להניח בין הערים בורגנים

ר' ירוחם: אם יש בין הערים בורגנים

הרחבה: קושיית הב"י: הב"י מקשה על ר' ירוחם: אם יש בורגנים בין הערים, מה בא שמואל להשמיענו? הרי גם ככה מדובר בדבר שיכול לעשות בשבת

שו"ע: בתחילת סעיף ח', כתב עפ"י דברי שמואל שמותר לאדם להגיד לחברו 'לכרך פלוני אני הולך מחר'; משום שהיום יכול לילך ע"י בורגנין.
וכן יכול להגיד לגבי כל דבר שמותר לעשותו בשבת, רק שחציית העירוב מפרידה בינו.

אולם, נראה שלימינו יש להיזהר באמירות כמו 'למחר אלך למדינה פלונית'. משום שלרובן אי אפשר להגיע ע"י הליכה בלבד, אלא ע"י מטוס, רכב וכד'. וכן בארחות שבת.

להחשיך על התחום למוצ"ש ח׳-ט׳

אסור להחשיך

על התחום כדי לצאת במוצ"ש לעשות דבר האסור בשבת (משנה, שו"ע)

בתוך התחום בצורה שניכר שעושה כן כדי לעשות במוצ"ש (מ"מ, שו"ע)

מותר להחשיך

על התחום כדי לצאת במוצ"ש לעשות דבר המותר בשבת (משנה, שו"ע)

בתוך התחום בצורה שלא ניכר שעושה כן כדי לעשות במוצ"ש (מ"מ, שו"ע)

להחשיך על התחום לחוץ

במשנה (ק"נ): אסור להחשיך על התחום (ללכת לקצה תחום השבת ולחכות שתצא שבת כדי לצאת ממנו מיד) לצורך דבר האסור בשבת, כגון, לשכור פועלים, להביא משם פירות וכד'.
אבל, בשביל דברים המותרים בשבת, מותר להחשיך על התחום (ובמוצ"ש לחצותו ולעשותם)

[זאת משום שבהליכה לקצה התחום לצורך דבר האסור בשבת יש עיסוק בדבר חול שאינו קשור לשבת]

השו"ע: ולפיכך כתב בסעיף ח': פירות מוקצים - אסור להחשיך בסוף התחום כדי שימהר הלילה לילך שם להביא אותם. אבל יכול להחשיך כדי לשמור עליהם משום שזה דבר שהיה מותר בשבת אם הם היו בתחום.

להחשיך בתוך התחום

הרב המגיד: כתב שמותר להחשיך בתוך התחום לעשות במוצ"ש דבר האסור, כגון, ללכת לגינתו כדי לקטוף במוצ"ש פירותיו המחוברים. אבל אם ניכר שמחשיך כדי לעשות למוצ"ש דבר אסור – כגון בשדה שצריכה חרישה, שאז ברור שבשביל חרישה הולך אליה, ואתי לידי חשדא.

ההיתר הוא משום שבשונה מהחשכה על התחום כדי לצאת ממנו, מוכח וניכר שעושה זאת כדי לעשות במוצ"ש. אבל בנשאר בתחום – יכול להחשיך ללא שיהיה ניכר ויחשדוהו.

השו"ע: כתב בסעיף ט' לפיכך, שמותר להחשיך בתוך התחום כדי לתלוש במוצ"ש עשביו ופירותיו

שטרי הדיוטות יב׳-טו׳

איסור חז"ל לקרוא בשבת דברים הקשורים להלוואה ומסחר. הרחבה של דבר דבר.
וזאת על אף שבניגוד לדיבור של דברי חול כגון מקח וממכר, הרהור כביכול מותר – זה כשאין ניכר ומוכח שמהרהר בדברי חול. אבל בשטרי הדיוטות - וודאי שכשמעיין בהם מוכח שמהרהר בדבר איסור.

עיקר הדין הוא בסעיפים יג'-יד', ובשאר הסעיפים יש חשש שמא יבוא לעיין בשטרי הדיוטות.

בגמרא קטז (פ' כל כתבי): אסור לקרוא בכתבי הדיוטות    (רש"י: שטרי חשבונות ומקח וממכר)

טעם האיסור

רא"ש: משום דבר דבר (וכנ"ל ראינו בס' א' בדברי חז"ל, שלא יהיה דיבורך בשבת כדבורך בחול)

רמב"ם: שמא יבוא למחוק (וגם 'שלא יהא כדרך חול')

אגרות שאילת שלום

רמב"ם: בכלל שטרי הדיוטות ואסור

רא"ש: אינם שטרי הדיוטות, רק אסור גזירה שמא יבוא לעיין בשטרי הדיוטות

ר' ירוחם: מותר לעיין. אולי יש שם דבר צורך הגוף. אבל אם יודע מה כתוב - אסור.

שו"ע: סעיף יג' – כתב פשט הדין מהגמרא שאסור לקרוא בשטרי הדיוטות שם שטרי חשבונות וכד'. (ולא הכריע בטעם עפ"י הרא"ש/רמב"ם)
    • כתב לגבי אגרות שאילת שלום שאסור לקרוא אותם (בלי שפירש למה)
סעיף יד' – הסתייג קצת לגבי אגרות שלום; וכתב עפ"י ר' ירוחם שמותר לעיין באגרת השלוחה לו אם אינו יודע מה כתוב בה. (אבל אם הובאה בעבורו מחוץ לתחום טוב להיזהר שלא ליגע בה משום מוקצה)

גזירות שמא

השו"ע: סעיף טו' – אסר עפ"י ברייתא לעיין בציורים וצורות שיש לידם טקסט המתאר את המצויר (כגון מלחמות דוד וגולית); (שמא יבוא לקרוא בשטרי הדיוטות)

בסימן ש"א, ס' ב', כתב השו"ע שמותר לרוץ ולקפוץ למי שמתענג בכך, וכן לראות דברים שמתענג
והמג"א כתב על כך שכן הדין בראיית הציורים והדיוקנאות שמותר להסתכל אם עונג הוא לאדם

שעה"צ: אבל הביא מספר פוסקים שכתבו שפירוש זה דחוק

כיתוב של תמונות

האם מותר לקרוא תיאורים ושמות של דמויות שמתחת לתמונות?

אור לציון: אסור עפ"י הנ"ל.

הרב עובדיה: מה שאסר השו"ע הוא רק כשמסופר סיפור.

השו"ע: סעיף יב' – פסק עפ"י משנה בשבת, שאדם שהזמין אורחים לארוחה וכתב פרטיהם ברשימה – אסור לקרוא אותה בשבת. שמא יקרא בשטרי הדיוטות.
אם הרשימה הנ"ל חקוקה ע"ג כותל. - מותר לקרוא

המשנ"ב: הסביר, שלמרות שהטעם אינו שמא ימחוק, אלא שמא יעיין בשטרי הדיוטות. אלא שלא חיישינן שיבוא לעיין בשטרי הדיוטות, משום שמטקסט חקוק לא יבוא לקריאת טקסט כתוב. אבל אם הטקסט חקוק על מטלטלים – יבוא למיחלף בטקסט כתוב.

(בזה יש מחלוקת אמוראים בגמרא אם האיסור הוא משום שמא ימחק, או שמא יעיין בשטרי הדיוטות. והרר"ר פסקו כדעת הסובר שמא יעיין בשטרי הדיוטות. והנפק"מ היא שאסור אף במקום שאין חשש שימחוק, כגון מקום גבוה או דבר שאינו מחיק. וכדעתם נקט השו"ע)

מונחים

בורגנין

סוכות שמניחים מחוץ לעיר; כשהן עומדות במרחקים מתאימים הן מרחיבות את תחום השבת, וממילא אפשר להגיע לכרך בלי לחצות את התחום.

להחשיך על התחום

ללכת לקצה תחום השבת ולחכות שתצא שבת כדי לצאת ממנו מיד.

שטרי הדיוטות

שטרי חשבונות ומקח וממכר; איסור חז"ל לקרוא בשבת דברים הקשורים להלוואה ומסחר.