דם חימוד (סימן קצ"ב)

יורה דעה · נידה — סיכום הלכה להכנה למבחני הרבנות: מהמשנה והגמרא, דרך הראשונים והשולחן ערוך, ועד האחרונים ופוסקי זמננו.

עיקר הדין סעיף א׳

גמרא · רבא: רבא: אשה שתבעוה להנשא ונתפיסה (שנקבע לה תאריך להנשא) - צריכה לשבת 7 נקיים בשבוע שקודם החתונה.
והגמרא מנמקת שהטעם הוא משום דם חימוד.
(ההנחה היא שעצם הקביעה של הנישואין, הרעיון שהיא הולכת להתחתן, גורם ליציאת דם חימוד ותשוקה.)

אם הייתה טהורה בזמן שתבעוה?

הגזרה של רבא עוקפת את ההגיון הפשוט. כמו חשש שכבת זרע (קצו, סע' יא) כך כותב הרשב"א:

רשב"א וכל הפוסקים: גם אם בזמן התביעה בדקה עצמה ונמצאה טהורה - צריכה 7 נקיים. יש חשש שראתה טיפת דם כחרדל ונאבד (ב"י: פשיטא. אחרת מה רבא גוזר)

ראבי"ה: אם בדקה עצמה ביום התביעה ואין דם – לא צריכה 7 נקיים

ב"י: דוחה. כל הראשונים חולקים על זה.

ש"ע · (סע׳ א'): אשה שתבעוה להנשא והסכימה – צריכה לשבת 7 נקיים (רבא בגמרא), ואפילו אם בדקה עצמה ב'יום התביעה' (רשב"א; ולא כראבי"ה)

מה צריכה כדי להתחיל את ה-7 נקיים?

רשב"א: לא צריכה לא הפסק טהרה, ולא בדיקה, רק להמתין ולספור 7 נקיים

רא"ש, רמב"ן: צריכה בדיקה (אבל לא הפסקת טהרה)

ב"י ברא"ש: לרא"ש ורמב"ן, כמה בדיקות צריכה? לכתחילה צריכה בדיקה בכל יום; בדיעבד מספיקה רק בדיקה אחת (ב"י: אין סיבה שיחמיר בה יותר מרואה ודאית; ב-קצו, הש"ע סבר שבדיעבד סגי לרואה בבדיקה אחת בכל התקופה)

ב"י ברמב"ן: לכתחילה צריכה רק בדיקה אחת בכל התקופה

ב"ח: גם לרמב"ן צריכה בכל יום

ר"ן בשם י"א: צריכה 7 נקיים, בדיקה וגם הפסק טהרה.

ש"ע · (סע׳ א'): אשה שתבעוה להנשא וצריכה לשבת 7 נקיים על דם חימוד -
+ מתחילה את הספירה ממחרת 'יום התביעה' (רשב"א)
+ לא צריכה הפסק טהרה, אבל צריכה בדיקה במהלך הספירה (רא"ש, רמב"ן)
+ (ומשמע שמתכוון שצריך בדיקה אחת בכל השבעה, ולא כל יום; כהבנתו ברמב"ן)

רמ"א: לכתחילה צריכה בדיקה בכל יום במהלך הספירה, ובדיעבד אם בדקה רק פעם אחת - סגי (ב"י ברא"ש)

ב"ח, מהרש"ל, ש"ך: המנהג האידנא לעשות הפסק טהרה. וכרמ"א (לכתחילה בדיקה כל יום)

ט"ז: במובן מסוים, גזירת רבא יושבת על אותו חשש של גזירת כתמים. שניהם יושבים על החשש שאשה יכולה לדמם בלי להרגיש. (משמע מדבריו שתכלס מדובר בטומאה דרבנן. כי ברור שלא ראתה)

נימוקי הדעות

למה בעצם נחלקו הראשונים אם צריך בדיקה/הפסק טהרה? הנימוקים עמוקים — לחצו להרחבה.

רשב"א — הנימוק: מתבסס על שיטת רב חביבא (באופן קצת לא ברור). לדידו, צריכה רק להמתין ז' נקיים. צריך רק שלא תרגיש דם בז' ימים האלו. נ"ל שהרשב"א – בדומה למה שינמק הרא"ש – רואה בדברי רבא דבר מנותק לגמרי מר' זירא. לפיכך, לא רואה עניין אפילו בבדיקה.
הוא תמה על שיטת הרמב"ן (והרא"ש). או שמסתכלים על אשה כזו כמי שראתה – ואז צריכה גם הפסק טהרה - או שלא. אין משמעות שרק תספור ותבדוק בלי הפסק טהרה.

רא"ש — הנימוק: הסתמכותו של הרשב"א על מעשה דרבינא אינה מחזיקה. בנוסף, אין משמעות לישיבה של 7 נקיים בלי שתבדוק שהיא נקייה.
הרא"ש סובר שכל הדיון במעשה קורה עוד בערב התביעה, ושום דבר לא קורה בדיעבד. לפיכך, ר' חביבא משתכנע מראש מדברי רבי חנינא שאין הבדל בין גדולה לקטנה, ולכן מפריש את בתו הקטנה 7 ימים קודם החופה (ולכן אין 'שיטת ר' חביבא', כמו שהרשב"א סובר).
הרא"ש מנמק מדוע לא צריך הפסק טהרה: המימרא של רבא היא קדם-חומרת דרבי זירא. לפיכך, אין לה דרישה של ז' נקיים כמו שרבי זירא דורש, ולכן אין צורך בהפסק טהרה. לא מדובר באשה שראתה (שעליה מוחלת חומרת דר' זירא), אלא עניין ה-7 נקיים של רבא הוא נטו מחשש שתראה בעקבות החימוד. זה לא ז' נקיים באמת. המספר המשותף, לרא"ש, יכול להיות אקראי. רבא חושש לדם חימוד, וקובע כי החשש הזה חל 7 ימים לפני, אבל אין קשר ל-7 נקיים.

דרכ"מ בשם הגהש"ד: קודם שחתן נוגע בכלתו – צריך לשאול אותה אם שמרה 7 נקיים. וכ"פ רמ"א (סע' ב')

אצל מסולקות דמים

קטנה

גמרא · רבינא בשם רבא: הסיפור של רבינא ורבי חביבא. בעקבותיו אומר רבינא בשם רבא: אין הבדל בדין בין גדולה לקטנה

ש"ע: בין גדולה בין קטנה שתבעוה להנשא - צריכה לשבת 7 נקיים (רבינא בשם רבא, גמרא)

זקנה

גבעת שאול: גם זקנה מסולקת דמים צריכה לשבת 7 נקיים

מעוברת

תורת השלמים: אשה שהיתה מעוברת, ואח"כ החליטה להנשא – צריכה למנות 7 נקיים

מתי מתחילה הספירה? סעיפים א׳-ב׳

השאלה הזאת משמעותית, מפני שהיא נוגעת בשאלה: מה בעצם גורם לדם החימוד? הקביעה עצמה של החתונה? והאם ההתקרבות לחתונה לא מגדילה את החשש? אם כן, מה ייקרה כאשר יש הפרש של יותר משבוע מיום התביעה ועד החתונה? האם נגיד שהיא צריכה להמשיך לשבת למרות שנגמרו ה-7 נקיים?
הש"ע פוסק בפשטות בסע' א' כרשב"א כי הספירה מתחילה יום אחרי התביעה, אך בסע' ב' הוא והרמ"א מעמיקים בשאלה זו.

מה גורם לחימוד? — עיון: מסתבר שהרא"ש מייצג את העמדה שהקרבה לחופה גורמת לחימוד, ולא ההודעה על החופה. החמוד מתחיל שבוע לפני החופה.
והרשב"א וריב"א סוברים שההודעה על החתונה וההכנות לחופה גורמים לחימוד (גם אם זה יותר משבוע לפני החופה).
(לכן, לדעת ריב"א, אם ההודעה על החתונה היא יותר משבוע לפני החופה - אין שום צורך ב-7 נקיים)
(זו לא בדיוק שאלה שיש בה הכרעה של הפוסקים. אבל ייתכן שהש"ע נוטה לרשב"א (הודעה), והרמ"א לרא"ש (קרבה לחופה), עפ"י פסיקתם לקמן. אך מסע' א' משמע שהש"ע חושש כרא"ש. וכ"כ הט"ז)

ריב"א: רק אם המרחק בין ההסכמה לנישואין לחופה הוא קצר - צריכה לשבת 7 נקיים. אם יש פער של יותר מ-7 ימים בין ההסכמה לחופה - לא צריכה 7 נקיים (!).

ב"י: כולם דוחים את הריב"א. הרשב"א אומר בדיוק ההפך.

(שווה לעיין ברב מלמד. יענה על מתי צריך את ה-7 נקיים. נראה שמייצר איזון מעניין בין הרא"ש לרשב"א.)

ממתי מתחילה לספור? (ביחס לחופה)

רשב"א: הספירה מתחילה יום אחר התביעה (התביעה גורמת, אבל יום התביעה עצמו לא נספר). וכן פסק בש"ע.
ומתחילים לספור את ה-7 נקיים משעה שמתחילים להכין את החופה ('מכי רמו שערי באסינתא')

ש"ע · (סע׳ ב'): מתחילים למנות את ה-7 נקיים בשעה ש'סומכת בדעתה ומכינה עצמה לחופה', אעפ"י שלא נתקדשה עדיין (רשב"א).
(הרשב"א כתב גם שמתחילה את הספירה יום אחר התביעה, וכן פסק הש"ע בסע' א. נ"ל שצריך לומר שמדובר מבחינתם באותו דבר)

כמה סמוך לחופה צריכה לסיים לספור? (רמ"א ב')

דרכ"מ ברשב"א: ה-7 נקיים לא בהכרח אמורים להסתיים סמוך לחופה. יכולה לסיים לפני.

מרדכי, רשב"ם, רוקח: הספירה צריכה להתחיל 7 ימים בדיוק מן הבעילה הראשונה. לכן, הטבילה צריכה להיות בלילה שקודם לכן (ההתקרבות לחופה גורמת לחימוד)

הגהות מיימ': אם אחר ה-7 נקיים, לאחר שטבלה, לא נבעלה - צריכה להבדק כל יום עד שתבעל (כי סוברים כרא"ש: שכל עוד לא נבעלה, כל יום שמתקרבת לקראת הבעילה יש חשש חימוד)

ב"י: רק לכתחילה צריכה להבדק כל יום (אם יש פער בין הטבילה לתשמיש). בדיעבד – מסתפקת אפילו בבדיקה שעשתה ב-7 נקיים

רמ"א · (סע׳ ב'): + הטבילה לקראת בעילת מצווה צריכה להעשות כמה שיותר קרוב (מרדכי, רוקח).
+ והמנהג הוא שאם כלה מתחתנת ביום ד', תטבול אז, למרות שלא ישמשו עד מוצ"ש (כלומר גג 3 ימים הפרש בין הטבילה לבעילה).
+ אם בעילת מצווה לא תקרה עד 3 ימים אחר ה-7 נקיים – לכתחילה צריכה לבדוק כל יום (הגהות מיימ'). אבל בדיעבד יכולה להסתפק אפילו בבדיקה שעשתה ב-7 נקיים (ב"י)

אם דחו את הנישואין סעיף ג׳

נקדים שהדיון פה הוא השלכה מתבקשת של שאלת הגורם לדם החימוד. בדברי המהרמ"מ בשם הרשב"ם אין ממש נטייה לרשב"א או לרא"ש, אלא פשוט יישום של עיקר הדין.

עיון — הגורם לחימוד מחודש: בעז"ה אכתוב יותר באריכות, אף כי אולי לא מאוד נצרך.
לקמן אציע מדברי הט"ז כי מוצע כאן גורם חדש לדם החימוד: התרגשות מחודשת מהחופה (לאחר שהבטחון נשמט).
על אף שהרשב"ם לא בהכרח מביע נטייה לרשב"א או הרא"ש בשאלת הגורם לחימוד, זו כן שאלה טובה כיצד יש להבין את המהרמ"מ ברשב"ם. את שימושו של הט"ז בביטוי 'סומכת בדעתה' המופיע בלשון הרשב"ם, ניתן להבין כבטחון בכך שהחופה אכן תקרה. לפיכך, המקרה עליו מדבר המהרמ"מ צריך לשאת התפתחות לפיה יש לכלה חשש שהחתונה לא תקרה. שכן, אם כך יהיה, כאשר לבסוף יישתנו שוב העניינים, ויחליטו במחודש על קיום החתונה – תתרגש כ"כ הכלה במידה שתגרום לחימוד. לכן סובר הט"ז שרק שינוי שפירושו ביטול של החתונה יכול להיות שינוי כזה.
נראה שהלבוש נצרך לדחוק פחות בלשון המהרמ"מ, ומבין כי 'סומכת בדעתה' הוא מושג שמתכוון לסמיכות האירוע. הוא סובר שהחימוד אינו בריגוש מעצם התכנות החתונה וההודעה עליה, אלא בהתקרבות לחופה עצמה ולמועד שלה (ובדומה לרא"ש). לכן, גם דחייה פשוטה של תאריך תיצור בהמשך התרגשות נוספת, כששוב ייתקרב האירוע.
נראה לי שניתן להציע הבנה של רק דחייה של התאריך, ולא ביטול של ממש, תוך אחיזה בסברת הט"ז שההודעה על החתונה והקביעה שלה גורמת לחימוד. הבנה כזו אפשרית במקרה בו למרות שמדובר 'רק' בדחייה, הרי שהיא מערערת את התכנות החתונה. עיון בלשון המרדכי בפנים מאשר אפשרות זו: הוא מציג מקרה בו הדחייה מגיעה מפני שההורים של בני הזוג לא מגיעים להסכמה בענייני הנדוניה או ההוצאות על החתונה. מובן אם כן כי דחייה מסיבות כאלו מערערת את ההתכנות של החתונה, וגורמת לייאוש אצל הכלה.
לשון הש"ע קרובה יותר להבנת הט"ז (ובלשון המרדכי-מהרמ"מ בפנים) שמדובר בספק ממשי על התכנות החתונה, שכן כותב ש"דחו את הנישואין מאיזו סבה.. כשיתפשרו לעשות הנשואין".

מהרמ"מ (בשם רשב"ם): אם קבעו נישואין, ישבה 7 נקיים, אבל לאחמ"כ דחו את התאריך – צריכה לשבת שוב שבעה נקיים (משום שלא 'סומכת בדעתה' שהנישואין אכן ייקרו, וכשנקבע)

מהרי"ק: מביא מחלוקת שונה: אם דחו את החופה ביום יומיים (באמצע או בסוף ה-7 נקיים), האם יכולה להמשיך בבדיקות עד החופה, או שצריכה לספור שוב 7 מההתחלה? (נפק"מ אם יוכלו לשמש סמוך לחופה או שיחכו כמה ימים)

י"א (מחמירים): לא יעזור לה להשלים ולהמשיך לבדוק ביומיים האלו, גם אם בדקה בכל התקופה כדין. משום שבגלל שדחו את הנישואין, חלק מהבדיקות שלה לא היו טובות. לכן צריכה מחדש ז' נקיים.

י"א (מקילים): אם בדקה כל התקופה כדין – אין סיבה שלא תמשיך ותבדוק עד החופה. רק אם בגלל הדחייה הפסיקה לבדוק (מתוך ייאוש), אז תצטרך להתחיל לספור 7 מחדש.

ש"ע · (סע׳ ג'): אשה שלקראת חתונתה כבר ישבה שבעה נקיים, אך מסיבה כלשהי דחו את הנשואין, אם וכאשר יחליטו מחדש ויסכימו על קיום החתונה – תצטרך שוב לשבת שבעה נקיים (מהרמ"מ עפ"י רשב"ם)

רמ"א: גם אם האשה המשיכה בבדיקות מיום שסיימה את ה-7 נקיים הראשונים – הבדיקות לא מועילות. צריכה להתחיל ספירה חדשה של 7 נקיים (עפ"י הי"א המחמירים במהרי"ק)

ערוה"ש: (כך מבין גם בכל הנו"כים) מעמיד מעין שילוב בין הש"ע (במהרמ"מ)-ט"ז לי"א המקלים במהרי"ק:
אם דחו ועדיין לא קבעו זמן אחר (ספק ממשי שלא תהיה חתונה) – רק אז חוששים גם שלא בדקה יפה, וגם שיחזור חימוד כשייקבעו מחדש.
אבל אם דחו לתאריך קונקרטי אחר (ואין ספק לקיום החתונה) – בוודאי שגם הקפידה על בדיקותיה, וגם לא היה חידוש חימוד. ולא צריכה שוב 7 נקיים.
אבל אם דחו לתאריך רחוק – אז יהיה חידוש חימוד בכל מקרה. וצריכה שוב ז' נקיים.

מה ייגרום לחימוד מחודש?

(הדיון בפוסקים הוא המשך ישיר לדעת המהרמ"מ ברשב"ם ואף מדייק את ההבנה בו, שההתרגשות היא שגורמת לחימוד.) אם כבר ישבה 7 נקיים – מה ייגרום לה שוב להתרגשות וחימוד, כך שנדרוש שוב 7 נקיים?

לבוש: אפילו אם רק דוחים - צריכה שוב שבעה נקיים. (תופס שהחופה וסביב לה הם מה שמרגש. ואז ברגע שדוחים – כשייתקרב המועד החדש, תתרגש ותתחמד שוב) (ב"ח וט"ז כמובן חולקים)

ט"ז: אך ורק אם ממש מבטלים את החתונה, אז קביעה מחדש תגרום להתרגשות. הוא תופס שעצם ההכרזה-הודעה על הנישואין היא המרגשת וגורמת לחימוד. אבל אם רק דוחים קצת, או שרק צד אחד רוצה לבטל, עדיין הכלה 'סומכת דעתה' שבסוף הכל ייסתדר; לכן, כאשר הכל באמת ייסתדר, לא תתרגש כל כך. בנוסף, גם לגבי ביטול הוא סובר שרק אם שהו במצב של ביטול יום-יומיים, תצטרך שוב שבעה נקיים.

ט"ז — לשון המקור: "ע"פ שזה נמשך יום או יומים לא מקרי זה דחיית הנשואין דהכלה דעתה סומכת תמיד באותו זמן שיתפתה החתן בכך דאי תימא דאף בזה שייך חימוד חדש כשיצא הספק מלבה ונעשה ודאי הא גם ביום הנשואין עצמו זמנין הרבה שהחתן מעקש ואומר בפירוש שלא ירצה לישאנה עד לאחר איזה שעות שנעשה שלום ביניהם וכי תצטרך הכלה לישב שבעה נקיים מחדש וזה לא נשמע ולא נראה אדרבה מעשה בכל יום שאין משגיחין בזה"

ערוה"ש (שיא): "אם החופה היתה בדרך והכלה באה לזמן המוגבל והחתן לא בא... אם ימים שנים או שלשה לא בא לזמן המוגבל ואין ידיעה ממנו בוודאי לבה דופקה והייאוש גובר".

ט"ז (נוסף): אם החתן מבריז מהחופה, היא בוודאי בטוחה שהוא פשוט לא רוצה אותה. לכן, כשיחזרו ובסוף תגלה הכלה שהם כן מתחתנים - וודאי גורם שוב לחימוד וצריך עוד 7 נקיים.

באר היטב (ס"ק ג): 'נתפרקה החבילה' — כאשר התפרק השידוך ושב.

ערוה"ש (יג): כאשר האשה מבטלת (לא החתן), ומתרצה - צריכה שוב 7 נקיים. שהרי רצתה באמת לבטל.

עוד מקרים

חתם סופר: נשאל ע"י רב לגבי אשה שלא פגשה את השידוך שלה. השואל סבר להחמיר שה-7 נקיים לא תופסים, מפני שאין כ"כ חימוד כשאינה מכירה אותו (סוטה: אין יצר הרע שולט אלא במה שעיניו רואות).
החתם סופר עצמו סבר להתיר, ולדעתו ההרהור והחימוד הוא לא על גוף מסוים.

המחזיר גרושתו סעיף ה׳

הר"ש בן הרשב"ץ, ש"ע · (סע׳ ה'): המחזיר גרושתו – צריכה לשבת שבעה נקיים (מסתדר עם כל הדיון ברשב"ם ובט"ז בעניין 'סומכת דעתה' והתרגשות. כי איחוד מחודש כזה לאחר גירושין יוצר חימוד ותשוקה)

כשזוג אסורים אחר חופתם סעיף ד׳

דין מי שעבר וכנס בזמן שבעה נקיים; ומי שפרסה נדה לפני ששימשו לראשונה. העקרון שמגדיר אם ייחוד מותר או לא - האם יצרו תוקפו או לא.

מי שעבר וכנס אשה בלי שספרה 7 נקיים

לפי הדין של סע' א' אסור להתחתן עם מי שלא סיימה לספור 7 נקיים של חשש חימוד.

יבמות (פ' החולץ): רב שנשא נשים לימים שהיה בדרדשיר. איך מסתדר עם גזרת רבא? יכול להיות שהתחתן בלי 7 נקיים? ומשמע שאולי לת"ח יש היתר בזה.

רמב"ם: ת"ח יכול להתחתן ב-7 נקיים האלו (ב"י: ואחרי החתונה יחיו בנפרד)

ראב"ד: גם לת"ח אסור להתחתן ב-7 נקיים האלו

ש"ע: לא חילק בין ת"ח לאדם רגיל, ונראה שאוסר לכולם להתחתן ב-7 נקיים.

רשב"א, רי"ף, רא"ש: מי שעבר והתחתן (לפני שספרה 7 נקיים מהתביעה) - אסור להתייחד עמה

רשב"א, סמ"ג תרומה: מה עניין הדין? הרי אינה נדה! אלא חוששים שיצרו יגבור עליו ויבוא עליה

מ"מ ברמב"ם: ת"ח שעבר וכנס: מתיר לת"ח גם להתייחד אחר החתונה (ת"ח יודע שאסור לבוא עליה)

ב"י ברמב"ם: על אף שמתיר לת"ח להתחתן, אסור לו להתייחד

ש"ע · (סע׳ ד'): חתן שפשע והתחתן עם אשה בלי שסיימה לספור שבעה נקיים – אסורים להתייחד, וישן עם הגברים, והיא עם הנשים (ולא חילק בין ת"ח לעם הארץ) (רשב"א, רי"ף, רא"ש)

מי שאשתו פרסה נדה אחר החתונה, לפני שהספיקו לשמש

ברייתא (כתובות): מי שפרסה אשתו נדה - הוא ישן בין הגברים והיא ישנה בין הנשים (אסור להם להתייחד)

רמב"ם: אם כבר בא עליה פעם אחת, ורק אח"כ נטמאת – מותר להם להתייחד (ב"י: כי אין יצרו תוקפו יותר)

ש"ע: חתן שכלתו פרסה נדה עוד לפני שהספיק לבוא עליה – אסור להם להתייחד (כברייתא, וכרמב"ם). ומשמע שאם כבר שימשו – מותר להם להתייחד, כרמב"ם. וכ"כ הש"ך

אם הייתה טהורה, לא שמשו, ואח"כ פרסה נדה

תרוה"ד: זוג שלא שכבו לאחר שהתחתנו כמה ימים למרות שהיתה טהורה:
אחד מן הגדולים – אסורים להתייחד. שהרי עדיין לא בא עליה ויצרו תוקפו.
חד מרבוותא – מותרים להתייחד. אם עד עכשיו לא בא עליה למרות שיכלו - ברור שיצרו לא כ"כ גדול.
תרוה"ד מצדד להקל, אך המחמיר תבוא עליו הברכה

רמ"א: י"א שאשה שהייתה טהורה כשהתחתנו, ולא שימשו כמה ימים, ואח"כ פרסה נדה - יכולים להתייחד ('חד מרבוותא'), והמחמיר תבוא עליו הברכה (תרוה"ד)

ט"ז: חולק. זה איסור גמור.

ש"ך בנקה"כ: מצדד בתרוה"ד והרמ"א (אבל לא בהכרח להלכה)

ש"ך: האידנא המנהג לא לשמש, אלא רק אחרי יומיים שלשה. במקרה זה, ברור שאם פרסה נדה אחרי יומיים שלשה שאסורים להתייחד (שהרי אין הטעם של 'אין יצרו תוקפו' נכון. הם לא שכבו רק בגלל המנהג). (אבל דעת הש"ך עצמו ביחס למנהג של לא לשמש ביומיים-שלושה - מנהג שטות)

אלמן / אלמנה (זוג שאחד מהם כבר קיים)

תוספות: אלמן - אין לחוש שיבוא על נדה. גם אם הוא ואשתו החדשה לא שימשו עדיין (ההתנסות מורידה את היצר)

רמ"ה: קצת שונה מהדיון. הוא מדבר על הדם, ולא על הנסיון והיצר (לראות ס"ק יג)

ר' ירוחם: אין הבדל בין רווק לאלמן, ולא בין בתולה לאלמנה

רמ"א: ר' ירוחם

השגחה על האסורים להתייחד

רמ"א: צריך שומרים לאחד מהם (ולא לשניהם. עפ"י ראב"ד ורשב"א). אבל אם ישנים בחדרים נפרדים - לא צריכים שומרים (ב"י ברשב"א). וי"א שבלילה צריך שומרים גם לחתן וגם לכלה (ראב"ד)

ביום לעומת לילה

ר' ירוחם, ראב"ד: רק בלילה אסורים להתייחד יותר מברגיל. ביום - כדין ייחוד רגיל (של שאר נשים)

רא"ש, רז"ה: גם ביום וגם בלילה אסורים יותר מברגיל. הם בתקופה להוטה (עדיין לא בא עליה מאז הנישואין)

רמ"א: י"א שרק בלילה אסורים בייחוד וביום לא (ר' ירוחם, ראב"ד); וי"א שאסורים בייחוד ביום כמו בלילה (רא"ש, רז"ה). והמנהג שביום מתייחדים רק בנוכחות קטן או קטנה

מונחים

דם חימוד

דם הנגרם (לחשש חכמים) מתוך תשוקה והתרגשות לקראת הנישואין.

תבעוה להנשא

הציעו לה להינשא והסכימה ונקבע מועד — מכאן מתחיל חשש דם חימוד.

נתפיסה

נקבע מועד/הוסכם על הנישואין.

שבעה נקיים

שבעה ימים נקיים מדם שצריכה לספור קודם החופה.

הפסק טהרה

בדיקה בסוף הראייה המפסיקה את ימי הטומאה ומאפשרת תחילת ספירת הנקיים.

מסולקות דמים

נשים שאינן רואות דם (קטנה, זקנה, מעוברת) — ואעפ"כ צריכות שבעה נקיים.

סומכת בדעתה

בטוחה שהחופה תתקיים — ביטוי מפתח במחלוקת הגורם לחימוד.

יצרו תוקפו

העיקרון המתיר/אוסר ייחוד — אם יצרו גובר (טרם שימשו) אסורים להתייחד.

מכי רמו שערי באסינתא

'משעה ששורים שעורים בעריבה' — כלומר משמתחילים בהכנות החופה.