כוונה בתפילה, תחנונים, קרבן (סימן צ"ח)

אורח חיים · תפילה וברכות — סיכום הלכה להכנה למבחני הרבנות: מהמשנה והגמרא, דרך הראשונים והשולחן ערוך, ועד האחרונים ופוסקי זמננו.

כוונה במילים ובמחשבות סעיף א׳

ברכות (פ' אין עומדין): ברייתא: המתפלל צריך שיכוון את לבו ("תכין לבם - תקשיב אזנך") (נלמד גם מחנה)

טור: לכוון בלבו – יכוון פירוש המילים שמוציא בשפתיו

הטור האריך כאן עוד בלשונו בעניין. הרוב דברים שלו.

ש"ע: המתפלל צרכיך שיכוון בלבו פירוש המילים שמוציא בשפתיו (ברייתא + טור)
• יסיר כל המחשבות הטורדות אותו (טור)
• יחשוב כאילו שכינה כנגדו (טור)
• יחשוב כאלו מדבר לפני מלך בשר ודם (טור)
• יחשוב בדברים המכניעים את הלב, ולא בדברים של קלות ראש (אורחות חיים)
• אם תבוא לו מחשבה אחרת בתפלה – ישתוק עד שתתבטל (טור)
• חסידים ואנשי מעשה היו מתבודדים ומכוונים בתפילתם, עד שהיו מגיעים להתפשטות הגשמות, והתגברות כח השכלי, עד שהיו מגיעים קרוב למעלת הנבואה (טור)

מ"ב: לא צריך לעשות שמות ולייחד ייחודים. רק להבין בלב פשט המילים

פני יהושע: כל הדברים של מחשבות – לפני התפילה. בתפילה עצמה – לכוון פירוש המילים.

רמ"א: • קודם התפילה - יחשוב רוממות האל ושפלות האדם (ר' יונה)
• לא לנשק את הילדים בביהכנ"ס. אין אהבה כאהבת המקום (אגודה, בנימין זאב)

של"ה: קורא תגר על המבאים ילדים שלא הגיעו לחינוך לבהכנ"ס. מפריעים לכוונה

כוונה בעקבות זמן ומקום סעיף ב׳

טור, ש"ע: לא יתפלל במקום או בזמן המבטל כוונתו

מ"ב: מקום – כגון שיש ריח שסוחפו (נ"ל פשוט שגם מקום רועש וכד')
זמן – כגון שחזר כעוס או טרוד מהדרך וכד'

טור בשם מהר"מ מהרוטנבורג: היום אנו לא יכולים לכוון כ"כ בתפילה. לכן לא מקפידים בכל זה.

ש"ע: פוסק כן. כלומר: מתפללים בכל זאת

פמ"ג: ולמרות זאת, מה שאפשר להשתדל - משתדלים

כוונה בברכות מסוימות קא · א׳

ברייתא פ' אין עומדין: המתפלל צריך שיכוון את לבו בכל הברכות.
אם לא יכול לכוון בכולן – יכוון באחת
בגמרא: זו אבות

משנ"ב: אבות הכי חשובה כי היא סידור שבחו של מקום

רבי אלעזר בשילוב הברייתא: אם אדם משער שלא יוכל לכוון באבות – לא ייתפלל (קרדיט לרא"ש)

אם לא כיוון באבות?

רא"ש: מהסיפור של רבי ינאי שחזר והתפלל לומדים: מי שלא כיוון באבות – צריך להתפלל שוב

טור: האידנא לא מתפללים שוב בעקבות חסרון כוונה. סביר שגם בזו לא יכוון

ש"ע: + המתפלל צריך שיכוון לבו בכל הברכות.
אם אינו יכול לכוון בכולן – יכוון לפחות באבות (ברייתא + גמרא)
+ אם לא כיוון באבות – יחזור ויתפלל (אפילו אם כיוון בשאר) (מסקנת הרא"ש והטור מרבי ינאי)

מ"ב: אם לפני התפילה משער שלא יוכל לכוון באבות – לא ייתפלל (ר' אלעזר בגמרא)

מ"ב: ירגיל עצמו אדם לכוון לפחות בחתימת בחתימה של כל ברכה (הרוקח)

רמ"א: + אבל האידנא לא מתפללים שוב בגלל חוסר כוונה, שהרי סביר שגם בפעם נוספת לא יכוון (טור)

חיי אדם: עושה פשרה – אם לפני שחתם את אבות שם לב שלא כיוון – יחזור לתחילתה (ברוך אתה..) ('אלקי אברהם..)

מג"א: אבל על חוסר כוונה בקריאת שמע כן חוזרים. זה כולה פס' אחד לכוון בו

תפילת תחנונים סעיף ג׳

תנן בפ' תפלת השחר: העושה תפלתו קבע - אין תפלתו תחנונים
מאי קבע?
ר' הושעיא: מי שתפילתו דומה עליו כמשאוי
רבנן: כל שאינו אומרה בלשון תחנונים

טור ש"ע: נקטו שניהם: ייתפלל דרך תחנונים, ושלא תראה עליו כמשאוי

מ"ב: בדיעבד אם לא אמר לשון תחנונים - יצא

תפילה במקום קרבן סעיף ד׳

כל מה שנקטו הטור והש"ע בסימן עד כאן – דבוק לעובד שהתפילה כקרבן (ב"ח)

טור-ש"ע: התפילה היא במקום קרבן. לכן:
• כוונה = כוונה בקרבן (בקרבנות – כוונה שגויה פוסלת)
• עמידה
• קביעות מקום (לכל קרבן מקום קבוע)
• בגדים מיוחדים לתפילה (לא לכל אדם יש כסף. לפחות מכנסיים מיוחדים)
• שלא ייחץ דבר בינו לבין הקיר

טור ט"ז: שייעמוד על הקרקע עצמה, ולא על דבר המגביה (ט"ז: אפשר עד ג' טפחים)

התקבלות התפילה סעיף ה׳

סמ"ק וטור עפ"י ראש השנה: אל יחשוב אדם שבגלל שהוא כיוון הקב"ה יעשה תפילתו. בחסדו הוא עושה.

ש"ע: וכן כותב.

מונחים

כובד ראש

רצינות ואימה שבהן עומדים לתפילה.

אבות

הברכה הראשונה בעמידה ('מגן אברהם') — החשובה ביותר לכוונה.

כמשאוי

כמשא כבד שממהרים להיפטר ממנו — כך אין לעשות את התפילה.

תחנונים

בקשת רחמים; יש להתפלל דרך בקשה ולא כחובה שגרתית.

התפשטות הגשמות

התנתקות מן החומר עד קרוב למעלת הנבואה, כדרך חסידים ואנשי מעשה.

האידנא

בזמן הזה — שבו אין יכולים לכוון כבעבר.