מעשה שבת (סימן שי"ח)

אורח חיים · שבת — סיכום הלכה להכנה למבחני הרבנות: מהמשנה והגמרא, דרך הראשונים והשולחן ערוך, ועד האחרונים ופוסקי זמננו.

דין מעשה שבת סעיף א׳

משנה · תרומות: המבשל בשבת: מזיד- לא יאכל; שוגג- יאכל
הנוטע: שוגג-יקיים; מזיד-יעקור

סוגיית מסכת חולין יד (פ' הכל שוחטין) — מופיעה גם בבב"ק

משנה: השוחט בשבת, אעפ"י שחייב – שחיטתו כשרה

גמרא · דעות התנאים: רבי מאיר: בשוגג – מותר בשבת לכולם; במזיד – לכולם אסור בשבת, מותר במוצ"ש (לכולם)
רבי יהודה: בשוגג - מותר במוצ"ש (לכולם); במזיד – אסור לו לעולם. לאחרים מותר
ר' יוחנן הסנדלר: בשוגג - מותר במוצ"ש לאחרים; במזיד - אסור לעולם לכולם

ר' מאיר · אסור בשבת.
מותר במוצ"ש לכולם · מותר בשבת לכולם

ר' יהודה
– קונס במזיד לעולם · אסור לו עולמית.
לאחרים מותר במוצ"ש · אסור בשבת.
מותר במוצ"ש לכולם

ר' יוחנן הסנדלר
– קונס גם בשוגג לעולם · אסור לכולם עולמית · אסור לו עולמית.
לאחרים מותר במוצ"ש

בין שחיטה לבישול: בין שחיטה לבישול: אם שייך מוקצה ולא היה ראוי לכוס. נפק"מ: השוחט (בשוגג) אסור לבריא; המבשל בשוגג מותר

רי"ף, רמב"ם, רא"ש, גאונים: פוסקים ר' יהודה

ר"י (תוס'), בעל התרומה: פוסק כר' מאיר

ר"ן: הטעם שפסקו כר' יהודה למרות שבעיקרון רב סבר כר' מאיר, משום שפסק כר' יהודה בעבור עמי הארץ. ואנן שכיחי לגבן עמי הארץ. שמא נזלזל בשבת. (היו משהין במזיד ואומרים 'שכחתי')

שו"ע · (סע׳ א'): נוקט כרוב הראשונים (רר"ר) כר' יהודה,שמי שבישל בשבת-
במזיד- אסור לו לעולם ולאחרים מותר במוצש
בשוגג- אסור לכולם בשבת, ובמוצ"ש מותר לכולם

משנ"ב: והמשנ"ב כתב שבמקום צורך ניתן להקל בשוגג כדעת התרומה כר' מאיר לאכול בשבת

מתי מותר במוצ"ש — מיד / בכדי שיעשו

רמב"ם, רא"ש, גאונים: מיד במוצ"ש

רש"י: בכדי שיעשו

שו"ע: נקט כרמב"ם רא"ש וגאונים שמותר מיד במוצ"ש

ב"י: (ובב"י כתב (בשם המ"מ שרק בדבר שעשה גוי לישראל גוזרים בכדי שיעשו. משום שעשייה של גוי יותר נוחה וקלה; אבל וודאי שלא יעבור בידיו להבא. ובכל מקרה, אם עשה לחולה – לכו"ע מותר לבריא במוצ"ש מיד, ולא שייך לגזור בכדי שיעשו, שהרי עשה בהיתר)

ההיתר — לכל מעשה שבת או רק לבישול?

טור, רמב"ם: כל מעשה שבת עפ"י ר"י

בעל התרומה: רק בישול. אבל שאר מלאכות יהיה אסור תמיד (לכן למרות שסובר כר' מאיר שהמבשל בשוגג מותר בשבת, בהדלקת נר או שאר מלאכות אסורות – יהיה אסור)

רמ"א: רמ"א הביא את דעת הטור שכל מעשה שבת מותר (כשמותר), ולא רק בישול

בה"ל: ובה"ל סבר שמוכח שזה גם דעת השו"ע ממה שפסק כדעת הר"י

בישל בעבור אדם אחר

פסקנו כר' יהודה שבישול במזיד יהיה אסור בעבור המבשל לעולם, ובעבור אחרים יהיה מותר במוצ"ש, ובשוגג יהיה מותר אף לו במוצ"ש.
כאשר אדם בישל את התבשיל בעבור מישהו מסוים, האם אין להתייחס אליו כמי שבישל בעצמו? שהרי, הוא היה מושא הבישול. הנפק"מ לכך תהיה שאסור יהיה לו לאכול את זה לעולם (בשבת בכל מקרה יהיה אסור לכולם).

מג"א, א"ר: המג"א והא"ר כתבו, שעדיין ישאר דינו כאחר ויהיה לו מותר במוצ"ש. ולא אומרים שיש לגזור שמא יגיד לאחר לבשל בשבילו, משום שאין אדם חוטא בעבור מישהו אחר.

אור לציון: סבר שלמרות המג"א והא"ר, יש לאסור לאכול במסעדות שבישלו בעבור אחרים וכד', משום שיש בזה סיוע לעוברי עבירה.
(אולם נלענ"ד שיש לדון באריכות לגבי הגדרת מזיד/שוגג באשר לחילונים; באשר יש מי שיגדירם כתינוקות שנשבו וצ"ע ואכמ"ל)

מלאכה מדרבנן

פמ"ג / משנ"ב, גר"א, חיי אדם: הפמ"ג סובר שכן. אבל שאר הפוסקים סוברים ששייך רק בדאורייתא (משנ"ב, גר"א, חיי אדם). ובדרבנן יהיה כדעת ר' מאיר, ובשוגג יהיה מותר אפילו בשבת; ובמזיד יהיה מותר במוצ"ש לכולם.

ועוד, נראה שלכל הדעות, אם יש ספק אם עבר על מלאכה או לא, אין לאסור לעולם משום שהאיסור לעולם הוא מדרבנן וספיקא דרבנן לקולא.

התערבב עם תבשיל מותר

מג"א: מג"א סובר שדין התבשיל המותר כדין התבשיל שבושל, ואסור למבשל לעולם; ולאחרים מותר במוצ"ש

הרב עובדיה: הרב עובדיה סבר שמותר לאוכלו אפילו בשבת, ואין דינו כדין התבשיל שבושל בשבת

דין הקדרה עצמה

מג"א בשם הרשב"א: המג"א הביא בשם הרשב"א, שאם בישל במזיד בשבת (ודינו שאסור לו לעולם) – אף הקדרה אסורה בשימוש, מפני שהיא בלועה בדבר האסור.

השוחט והמבשל לחולה סעיף ב׳

לגבי השוחט או המבשל לחולה שיש בו סכנה, אם מותר לאחר לאוכלו - דעות רב ורב דימי מנהרדעא הפוכות. זאת משום שטעם רב הוא לעניין מוקצה; ולפיו מותר לאכול תבשיל שבושל בשבת לחולה משום שהיה ראוי לאכילה בשבת גם לפני הבישול. לכן אין כאן מוקצה דבין השמשות. אבל בשר שישחט לחולה אסור, משום שאינו ראוי בשבת עד שתעשה הפעולה של השחיטה.
אולם לדעת רב דימי מנהרדעא, אין פה בעיה של מוקצה. ובוודאי שהבשר הנשחט לחולה מותר לאדם אחר משום שנשחט בהיתר. והחשש היחיד הוא שמא ינצלו זאת להרבות את המלאכה בשבת תוך עשייה. לכן, בבישול יש חשש כזה, משום שתמיד יכול להרבות. אבל בשחיטה, שגם ככה שוחט כמות גדולה – אין חשש שירבה.

גמרא · חולין טו · רב: השוחט לחולה בשבת בהיתר – אסור לאחר להנות (מוקצה)
המבשל לחולה בשבת בהיתר – מותר לאחר לאכול (משום שראוי היה בשבת לכוס. ואינו מוקצה)

רב דימי מנהרדעא: המבשל לחולה בשבת בהיתר - אסור לבריא בשבת, גזירה שמא ירבה בשבילו
השוחט לחולה בהיתר – מותר לבריא לא חוששים שירבה משום שגם ככה שוחט את כל הבהמה

רי"ף, רמב"ם, רא"ש: רי"ף רמב"ם ורא"ש נקטו עפ"י רב דימי מנהרדעא [שמותר למי שאינו חולה להנות מבשר שנשחט בעבור חולה, משום שאין בכך חשש שמא ירבה]

רא"ש: והרא"ש הסביר שהסיבה לכך שהלכה כרב דימי היא משום שעל אף שלרב יש בעיה של מוקצה מחמת איסור (בינה"ש); קיי"ל כר' שמעון שאין מוקצה זה אלא אם דחאו בידיים (כגון נר שהדליק עליו).

האם רב ורב דימי חולקים לגמרי?

ר"ן, רש"י: לדעת הר"ן ורש"י, גם רב דימי חושש למוקצה, ולא חלק על רב בעניין שחיטה ששייך חשש זה; אלא שהוא מדבר על חולה מבעוד יום, שאז הבהמה הנשחטת עמדה לשחיטה עוד מער"ש.

רא"ש: נראה שהרא"ש סובר שהם חולקים לגמרי. והכריע כרב דימי שמותר בשחיטה בכל חולה (ב"י); ולא צריך להעמיד את דברי רב דימי בחולה מבעוד יום.

שו"ע · (סע׳ ב'): והשו"ע נקט עפ"י הבנתו ברא"ש (והרמב"ם והרי"ף) , וכתב שגם בעבור חולה מבעוד יום וגם בעבור חולה בשבת מותר לשחוט בשבת. אבל לבשל אסור משום שחיישינן שמא ירבה.
והמ"ב והפמ"ג סברו, שהתבשיל מותר לבריא במוצ"ש מיד; דלא בעינן בכך בכדי שיעשו. וסבר שמותר לטעום בשביל החולה אם התבשיל יפה.

קצירת פירות

רמ"א בשם אורחות חיים: הרמ"א הביא בשם האורחות חיים, שפירות שקצר בשבת בעבור החולה, שייך בהם מוקצה. והם אסורים אפילו לחולה מבעו"י, משום שהולכים וגודלים בשבת (ואז מה שהיה ראוי לחולה מער"ש משתנה, וכבר אינו מותר)

גר"א, משנ"ב: אך לדעת הגר"א והמשנ"ב, אף שהמשיך לגדול – בטל האיסור שגדל בשבת, ברוב שהיה מוכן מער"ש. לכן יהיה מותר לחולה מבעו"י (אבל לחלה בשבת אסור).

מליחת הבשר הנשחט

גמרא · שבת עה: מליחה ועיבוד יש בהן דבר דומה (עפ"י הגמרא ב-עה פרק כלל גדול).
ורש"י כתב שמליחה צורך עיבוד היא.
ובגמרא אמר רבה בר רבה הונא שהממלח בשר חייב משום מעבד אך לדעת רבא אין מעבד באוכלים (וכן הלכה); אך התוספות שם כותבים שלמרות זאת, שייך איסור למלוח אוכלים בשבת משום שדומה לעיבוד עורות.

ב"י: ולפיכך, כתב בב"י שאסור למלוח את הבשר הנשחט לחולה (למרות שפסקנו שהוא מותר אף לאדם אחר). וכך כתבו גם התוספות אצלנו (חולין).

משנ"ב: וכך כתב המשנ"ב.

לחולה שאין בו סכנה

אז פסקנו שלשו"ע מותר לאחר להנות משחיטה, אבל לא מבישול (שמא ירבה).
ומה לגבי חושאב"ס? האם מותר לו להנות מהתבשיל או שדינו ככל אדם?

האגור: האגור כתב שהמבשל בשבת לחולה שיש בו סכנה אסור אף לחולה שאין בו סכנה [משום שלחולה שאין בו סכנה אפשר לבשל על ידי גוי. ומאחר ועלול שלא למצוא גוי,] חיישינן שירבה בשביל החולה שאין בו סכנה (ממש כמו כל אדם).

שו"ע: וכן נקט השו"ע בסעיף שלנו.

מונחים

מעשה שבת

תוצר של מלאכה שנעשתה באיסור בשבת (כגון תבשיל שבושל בשבת); נחלקו מה דינו בשבת ובמוצ"ש.

בכדי שיעשו

המתנה במוצ"ש כשיעור הזמן שהיה נדרש לעשיית המלאכה, כדי שלא יצא נשכר.

מוקצה מחמת איסור

דבר שהוקצה מחמת שהיה אסור בבין השמשות; לר"ש אינו מוקצה אלא אם דחאו בידיים.

חשאב"ס

חולה שאין בו סכנה.

קונס

קנס חכמים — איסור שהטילו כדי שלא ייצא החוטא נשכר ממעשהו.