רואה מחמת תשמיש (סימן קפ"ז)

יורה דעה · נידה — סיכום הלכה להכנה למבחני הרבנות: מהמשנה והגמרא, דרך הראשונים והשולחן ערוך, ועד האחרונים ופוסקי זמננו.

עיקר הדין סעיפים א׳, י"ב

בקצרה: אשה שראתה דם מחמת תשמיש 3 פעמים רצופות - אסורה לשמש עם אותו האיש.
ולש"ע, רק אם האשה מבצעת את הבדיקה (ומוצאת בה דם) מיד אחר התשמיש, אבל לאחמ"כ - כבר נגיד שאולי הדם הגיע אחר התשמיש.
ולרמ"א כל עוד הבדיקה נעשית 'סמוך לתשמיש' - נחשבת כדי להספר.
לרוב הפוסקים (ש"ך, ט"ז, חוו"ד) הספירה היא 3 תשמישים של ראיית דם; אך לראב"ד ותורת השלמים נאסרת רק לאחר 4 ראיות.

גמרא · ברייתא: ברייתא: הרואה דם מחמת תשמיש - משמשת פעם ראשונה ושניה ושלישית. מכאן ואילך - לא תשמש, עד שתתגרש ותנשא לאחר.
ניסת לאחר וראתה דם מחמת תשמיש - משמשת פעם ראשונה ושניה ושלישית, מכאן ואילך לא תשמש עד שתבדוק עצמה.

רשב"א: הדין הוא רק אם ראתה 3 פעמים רצופות

ש"ע · (סע׳ א'): אשה שרואה דם מחמת תשמיש 3 פעמים רצופות – אסורה לבעלה, ותתגרש.. וכן הלאה עד 3 בעלים (כברייתא + רשב"א).
ואחר 3 בעלים שנאסרה כנ"ל - אסורה לכל העולם, אא"כ תבדוק את עצמה בשפופרת

רמ"א: גם אם הדם נראה על עד של הבעל – נחשב לראייה האוסרת

ערוה"ש: אבל אם הם בודקים מיד, ואצלה אין דם ואצלו יש – תולים את הדם בו, ולכן לא נספר לאסור אותה

דין רמ"ת אצל 3 בעלים

אחר כמה בעלים אנו אומרים שאשה רואה תמיד מחמת תשמיש, ונאסור עליה לשמש עם כל אדם (עד שתבדק בשפופרת)?

יבמות · רבי · רשב"ג: בברייתא שלנו בנדה סו: אחר 3 בעלים שאתם נמצאה רמ"ת.
ביבמות מחלוקת: רבי – אחר 2 בעלים; רשב"ג – אחר 3 בעלים.
סמ"ג: הלכה כרבי.
רמב"ם, ראב"ד ורוב הפוסקים: כברייתא שלנו (אחר 3 בעלים)

ש"ע: אשה שראתה מחמת תשמיש 3 פעמים רצופות, עם 3 בעלים שונים - נאסרת (לתשמיש עם כל אדם)

האם רמ"ת הוא וסת או חולי?

ש"ך, נודע ביהודה: רמ"ת הוא וסת. ותו: וסת אונס (וסת סיבה, שהרי מעשה התשמיש גורם).
להגדירה כוסת אונס נותן קולא: למדנו (בקפ"ט סע' יז) שוסת אונס אי אפשר לקבוע רק על בסיס הסיבה, אלא רק בצירוף ימים מסוימים. לכן, אם אשה רואה מחמת תשמיש אך לא לפי זמן מסוים, מספיק שתקבע וסת כלשהו - ובכך 'תעקור' את 'וסת התשמיש'.

חוו"ד, ערוה"ש: רמ"ת זה לא וסת. זו מעין תופעת חולי ("חולה ממלאה ונופצת").
לכן, גם אם קבעה וסת אחר - ממשיכה לחשוש למחלה.

נפק"מ: כשמעוברת / מניקה

אם אשה ראתה מחמת תשמיש 3 פעמים, אך אחרי התשמיש השלישי – התעברה. האם מותרים לשמש בזמן ההריון וההנקה?

חוו"ד: אפילו אם נתעברה - אסורה (כי זה חולי, וככזה יכול לבוא גם בהריון/הנקה)

נודע ביהודה: אם נתעברה - מותרת כשתהיה מסולקת דמים (הוכר עוברה; ימי ההנקה); אבל אח"כ חוזרת לאיסורה

סדרי טהרה: לא חוזרת אחר הלידה וההנקה לאיסורה. מותרת (שהרי ימי ההריון/הנקה הוכיחו שלא רמ"ת! שהרי שימשו בהם ולא ראתה)

דיונים נוספים

רמ"ת פעמיים, ובפעם השלישית לא בדקה

אם אשה ראתה פעמיים מחמת תשמיש, אבל אח"כ שימשו בלי לבדוק, ואז שוב שימשו וראתה מחמת תשמיש.

חוו"ד: נחשב כשלוש פעמים רצוף, ונאסרת (כי גם כשלא בדקו דיממה, אך לא ידעה)

המהרש"ם, טהרת הבית: לא נחשב כ-3 פעמים רצופות, ולא נאסרת לבעלה

ראתה דם בשפע

נודע ביהודה: אשה שרמ"ת 3 פעמים ונאסרת, אלא שכשראתה - ראתה דם בשפע: אסור לה אפילו להתחתן עם אחר (מפני שההיתר להנשא עם אחר הוא ספק ספקא: שמא ראתה מהצדדים ולא מהמקור, ושמא האצבע של האיש הבא לא תהיה שווה. ואם הדם יוצא בשפע - בוודאי מן המקור)

ט"ז: הטעם – שאולי עם אחר התשמיש לא ייגרום לדימום

שבות יעקב: זקנה: מי שהפסיקה לראות דם מחמת זקנותה, ועכשיו בשעת התשמיש התחילה לראות ומרגישה כאבים – אינה צריכה בדיקת שפופרת. אין זה דם נידה אלא מכה (תולים בזקנותה).

מה נחשב ראייה (א')

לא כל ראייה לאחר התשמיש נחשבת כראייה מחמת התשמיש, אלא רק ראייה שאנו בטוחים שקרתה בעקבות התשמיש. תנאי ראשוני הוא זמן הבדיקה: רק אם הבדיקה נעשית בסמיכות של ממש לתשמיש, נתאים בין הדם לתשמיש.

תקציר: שיעור הזמן בו בדיקה מטמאת ונחשב רמ"ת

מה שיעור הזמן שבתוכו הבדיקה מטמאת ונחשבת שרמ"ת?

אם אין עד בידה - כדי שתושיט ידה לתחת הכר/לתחת הכסת ותקח עד ותבדוק בו
אם יש עד בידה – כדי שתרד מהמיטה ותדיחה פניה
שהוא אותו שיעור זמן.

ב"י: יש בזה מחלוקת ראשונים, כשלרמב"ם והרשב"א מדובר בזמן קצר, ולטור סמ"ג בזמן יותר ארוך.

ש"ע, רמב"ם, רשב"א: כדי שתושיט ידה מתחת לכר/הכסת ותטול עד ותבדוק בו

טור, סמ"ג: בכי שתרד מהמיטה ותדיח פניה

רמ"א, ראב"ד בשם י"א: כל בדיקה סמוך לתשמיש (כי אנו לא בקיאין בשיעורין)

סמיכות הבדיקה (הראייה)

משנה · ברייתא · גמרא: משנה: נמצא על עד שלה אותיום (מיד) - טמאין וחייבין קרבן; לאחר זמן - טמאין מספק ופטורין מקרבן. איזהו אחר זמן? כדי שתרד מן המטה ותדיח פניה.
ר' אליעזר ברבי צדוק (ברייתא): כדי שתושיט ידה לתחת הכר/הכסת ותקח עד ותבדוק בו.
רב אשי: מבחינת הזמן זה אותו שיעור; יותר מזה – לא ייספר להחשיב כרמ"ת.

רשב"א, רמב"ם (ב"י): כדי שתושיט ידה מתחת לכר/הכסת ותטול עד ותבדוק בו (ב"י: זמן קצר יותר)

תרומה, סמ"ק, סמ"ג, טור: בכדי שתרד מהמיטה ותדיח פניה (ב"י: זמן ארוך יותר)

ש"ך: מצדד ברמ"א והי"א בראב"ד. ואם בתוך השיעור בדקה ולא ראתה ואח"כ שוב וראתה - לא נחשב שרמ"ת.

טה"ב / דר"ט: טה"ב: סמוך לסיעת הרמ"א - עד 3 דקות. דר"ט: אפילו אם מצאה תוך חצי שעה – נחשבת שרמ"ת.

אופן הבדיקה

גמרא: הבדיקה שצריך לעשות היא רק בדיקה חיצונית (קינוח), ולא בחורים ובסדקים.

רשב"א, רמב"ם, ש"ע: קינוח

רמ"א: גם אם מוצאים על העד של הגבר – נחשב מחמת תשמיש

ש"ך: אם מצאו על העד שלו - אפילו אחר זמן מופלג חשיב רמ"ת (שהרי לגבר אין סיבות אחרות לראות דם, אלא רק מחמת אותו התשמיש)

הראייה הראשונה (3 או 4)

ראב"ד: הראייה הראשונה לא נחשבת (נאסרת אחר 4 תשמישים שבהם ראתה)

רמב"ם, רמב"ן, האשכול: הראייה הראשונה נחשבת (נאסרת אחר 3 תשמישים)

החת"ס: אם מישהי תגיע אלינו אחר פעם/פעמיים - הפעם השלישית תאסור. בדיעבד, אשה שהגיעה לשאול כבר אחר 3 ראיות - ניתן לה פעם נוספת.

מיד אחר נישואים?

ר"ח: דין רמ"ת הוא רק אם 3 הראיות היו ב-3 התשמישים הראשונים של הזוג. אם היה אפילו תשמיש אחד ללא ראייה - לא תיאסר.

תוספות, מרדכי, רמ"א: דין רמ"ת קיים תמיד, גם אם בתשמישים הראשונים לא ראתה.

האם ניתן לזוג להשאר נשואים כשהוחזקה רמ"ת? (י"ב)

מהרמ"מ, רשב"א בתשובה: זוג שרואים מחמת תשמיש (3 פעמים) ואסורים לשמש - אסור להם להשאר יחד, מחשש שיעברו וישמשו. ודווקא בגלל שהאיסור רק דרבנן (רמ"ת זה וסת, וחשש וסתות דרבנן) - יזלזלו וישמשו.

מהרמ"מ: אם יש אדם שלישי (שיוסר החשש), ויהיו יחד רק בנוכחותו – יכול להשאירה.

ש"ע · (סע׳ י"ב): אשה שרמ"ת 3 פעמים ונאסרה – אסור לו להשאירה (וצריכים להתגרש), אא"כ ידאג לאדם שלישי שתמיד יהיה שם.

מהר"ם פדאווה, ערוה"ש: אם לא גרים יחד – לא צריך עדים (המרחק נחשב לעדים). אבל אם לא קיימו פרו ורבו – צריכים להתגרש.

פת"ש בשם רמ"א באה"ע: מצד שלא קיימו פו"ר - לא אכפת לנו, כי בזמן הזה נהגו שלא לכוף על פרייה ורבייה

בדיקת השפופרת סעיפים ב׳-ג׳

לאחר שראתה 3 פעמים מחמת תשמיש עם 3 בעלים היא נאסרת. אולם בדיקת שפופרת (שעל גבה מכחול ומוך) יכולה להתירה. הבדיקה מדמה תשמיש: אם יימצא דם על ראש המוך – הדם מן המקור, וכל תשמיש יגרום לדימום, ואסורה לכולם. אם לא – מדובר בדם מכה, ומותרת.
הש"ך: אם הבדיקה יוצאת טוב, מותרת אף לגבר השלישי. ורוב הראשונים: הבדיקה מועילה גם בשלבים מוקדמים (להצילה מגירושין מבעלה הראשון).

עיקר הדין (ב')

ברייתא: אשה שראתה מחמת תשמיש 3 פעמים עם 3 בעלים - אסורה לכל העולם, עד שתבדוק עם שפופרת ומכחול עם מוך. אם יימצא דם על ראש המכחול – דם מן המקור, ואסורה לאחרים. אם לא - דם מן הצדדים, ומותרת.

ש"ע · (סע׳ ב'): כתב הדין כדברי הברייתא.

ריצב"א, ש"ך: אם לא נמצא דם על השפופרת בכלל – גם מותרת (כי אם היה מן המקור – בוודאי היה נמצא על ראש המכחול)

האם נטמאת וצריכה 7 נקיים?

מהר"י הורוביץ: אם נמצא על הצדדים - לא צריכה שבעה נקיים (שהרי הדם לא מהמקור)

חוו"ד: כן צריכה שבעה נקיים (כי החמירו בנות ישראל אפילו על טיפת דם כחרדל)

ערוה"ש: אם נמצא דם על צדדי השפופרת – תשמור 7 נקיים; אם לא נמצא כלל – לא צריכה

בדיקה חוזרת

נודע ביהודה: אם בדקה ויש דם - לא יעזור לבדוק שוב. אסורה.

פת"ש: זה נכון רק בבדיקה אחר הפעם השלישית של הבעל השלישי, אבל בבעל הראשון - מועיל לבדוק שוב

חומר השפופרת (ב')

גמרא: צריך שלא יהיה חומר שורט כמו עץ (כדי שלא תדמם בגללו), אלא שפופרת של אבר.

ש"ע: של אבר (עור)

ש"ך בשם משאת בנימין: כל מתכת או ברזל שלא שורטים

פת"ש: אם בדקה בשל עץ – מועיל בדיעבד אם אין דם (אז ברור שאין דם מקור, ומותרת)

איך מבצעים? (ב')

רמב"ם: מכניסה עד צוואר הרחם.

ש"ע: עד מקום שהאבר מגיע

ש"ך בשם משאת בנימין: האשה יודעת עד איזה מקום האבר מגיע. לא צריך לחוש שלא תבדוק טוב (התורה לא נתנה למלאכי השרת)

תשובת הב"ח: לא להגזים. הבדיקה גם ככה קשה. איך שהנשים עושות – עושות טוב.

תוקף הבדיקה כיום (ב"י, רמ"א ב')

ראב"ד: האידנא לא סומכים על הבדיקה להתיר, כי אין בקיאין בה. וגם החמירו על עצמן בנות ישראל שכל דם אוסר.

רא"ש (ר"ר): סומכים על הבדיקה (לא צריך להיות בקיאים; וחומרת בנות ישראל רלוונטית רק לראייה שגרתית).
(לשונו נפלאה: "אבל לא ניתן לכתוב בספר להורות בו לדורות הבאים, כי מצינו הרבה בתלמוד שחשו חכמים לתקנת עגונות והקלו מאד")

רמ"א: סומכים על הבדיקה אף בזמן הזה (רא"ש ר"ר) — ופשוט שגם הב"י מצדד בזה

מתי מועיל לבצעה (ג')

גמרא · ריש לקיש · ר' יוחנן: ר"ל לר' יוחנן: ותבדוק עצמה בביאה שלישית של בעל הראשון! ר' יוחנן: לפי שאין כל האצבעות שוות (רש"י: מוטב שתתגרש שלא תבוא לידי כרת).

רש"י (לפי רא"ש ותוס'): לא יכולה לבדוק בבעל הראשון. צריכה להתגרש (שלא תבוא לידי כרת)

הגהות מיימ', רא"ש, רשב"א, טור, ר"ת: מתירים לה לבדוק בבעל הראשון (ואם הבדיקה טובה - יכולה להשאר עם בעלה). נימוק המ"מ: לשון 'תתגרש' היא אופציה, ולא ציווי.

ריצב"א: אם היה לה צער וכאב בשעת תשמיש - משמע שאולי חולי או מכה, ואף רש"י יתיר.

ש"ע · (סע׳ ג'): אשה הרואה מחמת תשמיש – רשאית לבדוק עצמה בשפופרת גם בבעל הראשון, אחר שלוש פעמים ששימשו וראו. ואם יוצאת מותרת – מותרת לו (רא"ש וסיעתו).

רמ"א: יש לסמוך על המקלים להתיר. ואם הרגישה כאב וצער – אפילו לדעת רש"י (ריצב"א)

ש"ך: מצדד לאסור (כי רש"י; וכי הראב"ד לא סומך אבדיקה בזמן הזה), אבל מסכים עם הריצב"א להתיר אם יש כאב. ואם בדקה תחת הבעל הראשון ומצאה דם – אסורה לכולם (סמ"ג).

פת"ש: להתיר (מביא הרבה שו"תים)

תליית הדם בסיבה אחרת סעיפים ד׳-ז׳, י"ג

תלייה בוסתה (ד')

ברייתא: אשה שבדקה אחר תשמיש ומצאה דם – אם יש לה וסת, תולה את הדם בוסת ולא בתשמיש.

רש"י: 'אם יש לה וסת' – למי שיש לה וסת קבוע מחמת תשמיש (וסת מורכב, לפי זמן מסוים)

רמב"ם, רמב"ן: כפשוטו: אם שימשו בזמן שהוסת הקבוע אמור להגיע, תולים בעונת הוסת ולא בתשמיש

ב"י: שני הפירושים לא חולקים, ואין הבדל להלכה

ש"ע · (סע׳ ד'): אשה ששמשה סמוך לזמן חשש וסתה, ולאחר התשמיש ראתה - תולין ראייתה משום וסתה, ולא אמרינן שהתשמיש גרם (עפ"י הברייתא, רמב"ם, אך לכו"ע). ובסע' יא פוסק כרש"י לגבי קביעת וסת רמ"ת מורכב.

ש"ך: הפרישה אוחז החבל משני קצותיו: אם אפשר לתלות את הדם בוסת – שימשו באיסור (שהרי דין פרישה בעונת הוסת); ואם שימשו בהיתר – א"א לתלות בוסת.

תלייה במכה (ה-ז)

עיקר ההיתר (ה, ז)

ברייתא · רבי · רשב"ג: ברייתא: אם יש שם מכה - תולה את הדם במכה ולא בתשמיש. ואם הדם שרואה שונה מדם המכה – אינה תולה.
רבי: נאמנת אשה לומר מכה יש לי במקור שממנה דם יוצא.
רשב"ג: דם הבא מן המקור (בין מחמת מכה בין לא) – טמא; ורבותינו העידו על דם המכה הבא מן המקור שהוא טהור.

רשב"א: אם יש שם מכה ודאית – אפילו אם אינה מרגישה שמשם הדם זב, תולים במכה (מוכיח מלשון התוספתא)

רשב"א, רא"ש: רק אם מתברר בוודאות שהדם משונה - לא תולים (בסתם נוטים לתלות; 'כל הנשים בחזקת טהרה')

הגהות מיימ', מרדכי: לא מספיק לדעת שיש מכה. צריכה לדעת שהדם יורד מהמכה

תרוה"ד: מחלק: אם אין לה וסת קבוע - צריך לדעת בוודאות שהדימום מהמכה (או ע"י בדיקה בחורים ובסדקים). אם יש לה וסת קבוע ואינה בזמנו - תולה במכה גם בלי וודאות.

ש"ע · (סע׳ ה', ז'): אם יש לה מכה שם - תולים במכה ולא בתשמיש. ואם דם מכתה שונה – אינה תולה (רשב"א, רא"ש). ובסע' ז' עפ"י תרוה"ד כיצד ניתן לדעת שיש מכה: אם בבדיקה מוצאת רק בצדדים ובמקום מסוים; או אם המקום שממנו הדם כואב.

רמ"א: אם וסתה אינו קבוע: אם יש ספק אם הדם מהמקור או מהצדדים - תולים במכה (ס"ס); אם בוודאות מהמקור - צריכה וודאות שהמכה מוציאה דם. אם וסתה קבוע (וראתה שלא בשעתו) – תולים במכה גם בלי וודאות.

ש"ך / ב"ח / ט"ז: ש"ך: כתרוה"ד. ב"ח, ט"ז: כרשב"א, אך רק בוסת קבוע. ט"ז: אפשר לתלות במכה רק אם יודעת שהמכה מוציאה דם או אם מתקיימים דברי תרוה"ד.

ערוה"ש: דעת הרמ"א היא דעת עצמו; מקלים רק כשיש עוד קולא בנוסף למכה (וסת קבוע שלא בזמנו, או ס"ס)

האידנא

רמב"ן: היום אין תולים דם במכה (הדין תלוי ביכולת להבחין בין דם מכה לדם וסת, ואין אנו בקיאין)

רא"ש, ר"ן: חולק: בסתם - תולים במכה; וכל אחד יכול להבחין בין דם מכה לדם וסת

ש"ע: תולים גם תולים (רא"ש ודעימיה)

ש"ך / ט"ז: האם צריך להראות לחכם? ש"ך: לא. ט"ז: כן.

תלייה במכה כשרואה ב-ז' נקיים

פת"ש בשם דגול מרבבה: ברמ"ת עיקר הדין פשוט (אם קיימו יחסים היא בחזקת טהרה). אבל אם אינה בחזקת טהרה (אלא שבעה נקיים)? נו"ב: ז' נקיים – חזקת טומאה. ברית אברהם: ז' נקיים – בחזקת טהורה.

בכתמים (רמ"א ה')

מרדכי, רמ"א: כתם (לעומת דם של ממש) אפשר לתלות במכה בכל עניין

ש"ך: כתם אפשר לתלות במכה אפילו בשעת חשש לוסת ואפילו אם אין ידוע שהמכה מוציאה דם

נאמנות האשה במכה (ו')

ש"ע · (סע׳ ו'): נאמנת אשה לומר 'מכה יש לי באותו מקום (במקור) שהדם יוצא ממנה' (רבי בברייתא)

רמ"א: אשה נאמנת גם להגיד שהדם בכלל לא בא מן המקור (וטהורה) (מהר"י וויל)

דגול מרבבה, חוו"ד: מפקפקים ברמ"א. אפילו על דם שמהצדדים צריך לחשוש שנזל מהמקור וטמא.

ערוה"ש: כוונת הרמ"א: כשיש לה וסת קבוע וזה לא זמן הוסת, שאז ברי לה שלא אמור להיות דימום מן המקור

תלייה בבתולים (י"ג)

מן הגמרא (דף יא) והתוספתא עולה כי אשה המוצאת דם בבדיקה אחר התשמישים הראשונים לנישואיה יכולה לתלותו בבתולים. וזה כל עוד בכל תשמיש מאז נישואיהם ראתה דם; אבל אחר שישמשו פעם בלי דם בסמוך – כבר ייחשב רמ"ת.

תוספתא / ב"י עפ"י סמ"ג: תוספתא: בתולה דמיה טהורים, ואין בודקים אותה בשפופרת. ב"י עפ"י סמ"ג: בתולה שרואה דם אחר התשמיש - תולים בבתולים, עד שלפחות פעם ישמשו ולא תראה (עפ"י שמואל בדף יא).

ש"ע · (סע׳ י"ג): בתולה שראתה דם אחר התשמיש – תולים בדם הבתולים, עד שישמשו פעם אחת בלי דם. (ואז אם יראו 3 פעמים – חשיב רמ"ת)

רמ"א: אבל אם אין לה צער בשעת התשמיש – נחשב דם מחמת התשמיש (ולא בתולים, משום שבדם בתולים יש צער)

ב"ח / ט"ז: ב"ח: חולק על הרמ"א; אפילו בלי צער נחשבת בתולה. ט"ז, משאת בנימין: מצדדים ברמ"א ומהר"ם פדאווה.

החובה לבדוק עצמה

חוו"ד: התנאי לתלות בבתולים הוא שבדקה עצמה אחר כל תשמיש. אם לא בדקה – נחשב כאילו לא ראתה בפעם זו.

טהרת הבית: גם אם לא בדקה עצמה פעם אחת יכולה להמשיך לתלות בבתולים. רק אם בדקה ומצאה נקייה נחשב כפעם שלא ראתה.

תלייה בלידה (רמ"א י')

עיין בכותרת 'רמ"ת בזמן מסוים' — שם מביא הרמ"א את תשובת ר' יוחנן מ"מ המציע לתלות ראייה אחר תשמיש בדם הלידה.

תלייה בדימום של הגבר (רמ"א י"ג, ק"צ כ')

ב"י עפ"י רשב"א, רמ"א: אשה שאחר תשמיש מצאה דם, אך לבעלה יש דימום מהשמש - תולה בו את הדימום (לעיין בק"צ סע' כ)

עקירת חזקת רמ"ת סעיפים ח׳-ט׳

שתי שאלות: הסבירות של היכולת הרפואית להירפא מהתופעה; ונאמנותו של הרופא.

היכולת להירפא מרמ"ת (ח')

סיפור בגמרא · רבי: אשה שהפילה חררת דם ואמר שהתרפאה.

תרומה, סמ"ג, סמ"ק: אם תרצה להוכיח שכבר לא רואה מחמת תשמיש – צריכה לעשות כן לפני שראתה 3 פעמים ונעשתה חזקה.

ריצב"א: אם רופא יהודי אומר לה לשמש – משמשת (אפילו שיש חזקה). רופא גוי – קשה להאמינו. ואם בדקה בשפופרת ולא מצאה דם - סומכת עליו לגמרי.

ש"ע · (סע׳ ח'): לפני חזקה של שלוש ראיות – סומכת על כל רפואה. לאחר חזקה: יש מסתפקים (תרומה, סמ"ק, סמ"ג); יש מתיר לסמוך על רופא ישראל שאמר לה לשמש (ריצב"א); ואם ראתה שרפואות עוזרות – סומכת אף על רופא גוי (ב"י בריצב"א).

שבט הלוי (בעקבות החת"ס): מדרג: חזקה (וודאות) של רמ"ת; ספק; וודאות שאינה רמ"ת. חתם סופר: רופאים יכולים רק להטיל ספק (לא להביא מחזקה לוודאות). אם רופא אומר שהדימום מכה – מתערערת החזקה ומוטלת בספק, וצריך לברר.

להירפא מרמ"ת ע"י הפחדה (ט')

גמרא: סיפור של רבי שהורה לאבדן להפחיד אשה שרואה מחמת תשמיש; אבדן הפחידה, ונפלה ממנה חררת דם. רבי: התרפאה זאת.

ש"ע · (סע׳ ט'): אשה הרמ"ת שהפחידוה ונפל ממנה חררת דם – התרפאה ומותרת לבעלה. אם ראתה עוד פעם – סימן שלא נתרפאה. אבל בזמן הזה אין מתירין רמ"ת ע"י הפחדה (עפ"י רמב"ן, ראב"ד).

ש"ך: לכתחילה לא מתירין ע"י הפחדה, אבל בדיעבד - כן.

רמ"ת בזמן מסוים (וסת הרמ"ת) סעיפים י׳-י"א

רמ"ת בזמן קבוע אחר טבילה (י')

רש"י על הברייתא (סו) מפרש: אם יש לראייה מחמת תשמיש מועד קבוע - חשיב כוסת (לקולא ולחומרא). דברי המהרמ"מ הם יישום פירוש רש"י — וסת מורכב על תשמיש. אלא שגורם הזמן פה הוא ביחס למועד הטבילה.

עיון — טבילה כגורם: בעיה של גרסאות: בחלקן גורסים שהראייה היא בליל הטבילה, ויש הנועצים את הראייה בטבילה עצמה (שהטבילה גורמת, והיא וסת המעשה). הפוסקים חולקים אם אלו וסתות הגוף או המעשה. ערוה"ש סובר שלא שייך לדבר על וסת כאן כלל, אלא זה ביטוי מושאל, שהרי לדעתו רמ"ת היא חולי; לכן חוששים לכל דבר שיכול לגרום לסימפטום (דימום), ובכללו הטבילה.

הגהות מיימ' בשם מהרמ"מ: אשה שראתה מחמת תשמיש פעם/פעמיים, על אף שלא קבעה וסת - חוששת בפעם הבאה מתשמיש בזמן הדומה (ביחס לטבילה). ואחר שפרשו ולא שימשו ביום המסוים – בפעם הבאה לא צריכים לחוש. וכ"פ בש"ע.

מנחת יעקב: אם ראתה ביום הטבילה 3 פעמים – תולים בטבילה, ולא מוחזקת רמ"ת גורף אלא רק ליום הטבילה

סדרי טהרה, ערוה"ש: חולקים: אחרי 3 פעמים כבר נחשוש לכל זמן, ותוחזק רמ"ת. (ובכל מקרה, היום השלישי לטבילה חשיב רחוק)

הרמ"א

רשב"א בתשובה: אשה שראתה מחמת תשמיש ג' פעמים - צריכים להתגרש, ולא יכולים להשאר יחד אפילו בלא תשמיש (חשש שיקלו ויעברו, ווסתות דרבנן). ואם יש אדם שלישי – יכול להשאירה.

רמ"א · (סע׳ י'): אשה שראתה ג' פעמים אחר טבילתה מחמת תשמיש, כל פעם בביאה הראשונה שאחרי הטבילה – אסורה לבעלה כאילו ראתה 3 פעמים רצופות (שהרי רואה תמיד אחר טבילה, ולא יכולים להימנע).

ש"ך, חוו"ד: הרמ"א מתכוון לאסור בכל יום שהוא, ולא רק ביום הטבילה (צריכים להתגרש אא"כ תעשה בדיקת שפופרת)

כרתי ופלתי: חולק: איך נאסור מישהי עולמית אם היו ביאות היתר בינתיים??

באר הגולה, ט"ז: כוונת הרמ"א: אפילו אם לא היו ג' פעמים רצופים ממש - אלא אם היה תשמיש שלא ראתה בו בין לבין, עדיין נחשבים הפעמים שראתה (בתשמיש הראשון שאחר הטבילה) כרצופים.

רמ"ת אחר לידה (רמ"א י')

דרכ"מ · ר"ח: שיוך הדם לתשמיש - רק אם לא היו בכלל ביאות ללא דם (אם היו - מוכח שלא התשמיש גורם)

תשובת ר' יוחנן ל מהרי סגל: אשה שאחרי לידה ראתה ג' פעמים מחמת תשמיש, ואז ראתה שלא מחמת תשמיש, ומאז לא ראתה – וכך שלוש פעמים (בשלוש הריונות). מהרי"ל: מחמיר. מהרי יוחנן: תולים בלידה (דמי לידה), ולא בתשמיש.

רמ"א: אם אשה הייתה בהריון ג' פעמים, ואחר כל הריון ראתה מחמת תשמיש בביאה הראשונה בלבד (או 3 פעמים אך לא מהתשמיש הראשון) – יש שכתבו להקל ולהתירה, תולים בחולשת הלידה. אבל אם מהתשמיש הראשון שאחר הלידה ראו 3 פעמים רצופים – רמ"ת. ובכל מצב – אם שימשו ולא ראתה, הוכח שיש מציאות שאינה רמ"ת, ומותרים (עדיף מבדיקת שפופרת).

ש"ך: הדגש: תשמיש ללא ראייה - אף אם נעשה באיסור - מתיר ('דעדיף מבדיקת שפופרת').

רמ"ת בהפלגה (י"א)

ש"ע עפ"י מהרמ"מ: יש וסת רמ"ת בהפלגה: אם רואה מחמת תשמיש, ולאחר חצי שנה (למשל) רואה שוב באותה עונה – תחשוש חצי שנה נוספת לאותה עונה. ואם קבעה וסת כזו ע"י 3 הפלגות (4 ראיות) – אסורה, אך רק בזמן ההפלגה; בשאר הזמן מותרים בלי בדיקה.

רמ"ת בחודש (ש"ך על י"א)

ש"ך: יש וסת רמ"ת בחודש: אם רואה מחמת תשמיש ביום א' בחודש – חוששת מיד בחודש הבא באותו יום ועונה. וכמו כל וסת, אם לא קבעה - נשבר אחרי פעם אחת שלא ראתה. ומי שקבעה וסת רמ"ת בהפלגה צריכה לחוש גם לוסת רמ"ת החודש.

מונחים

רואה מחמת תשמיש

אשה שרואה דם בעקבות התשמיש — נאסרת אחר שלוש פעמים רצופות.

בדיקת השפופרת

שפופרת עם מכחול ומוך המדמה תשמיש, לברר אם הדם מן המקור או מן הצדדים.

מן המקור

דם היוצא מן הרחם — דם נידה האוסר.

מן הצדדים

דם שאינו מן הרחם (כגון ממכה) — אינו אוסר.

וסת אונס

וסת הנקבע לפי סיבה (כגון תשמיש), הצריך צירוף זמן כדי להיקבע.

תלייה

ייחוס הדם לסיבה אחרת (וסת/מכה/בתולים/לידה) כדי שלא ייחשב מחמת תשמיש.

חזקת טהרה

ההנחה שאשה טהורה עד שיתברר אחרת — בסיס להקלות בתליית הדם.

ס"ס

ספק ספיקא — שני ספקות המצטרפים להקל.

הפלגה

מרווח קבוע בין ראייה לראייה, שעל פיו נקבע וסת.