זמן תפילת שחרית (סימן פ״ט)

אורח חיים · תפילה וברכות — סיכום הלכה להכנה למבחני הרבנות: מהמשנה והגמרא, דרך הראשונים והשולחן ערוך, ועד האחרונים ופוסקי זמננו.

ביאור מושגים

חלוקת התוכן

מושגים מקדימים

תחילת זמן שחרית סעיף א׳,ח׳

משנה: מחלוקת חכמים ורבי יהודה גבי זמן תפילת שחרית:
חכמים: עד חצות
רבי יהודה: עד 4 שעות

גמרא: ורמינהו: מצוותה (של ק"ש) עם הנץ החמה (ותו לא. כדי שיסמוך גאולה לתפלה).
כלומר: מכך שכדי לסמוך ק"ש לתפילה צריך לקרוא ק"ש בהנץ החמה — גם תפלה בהנץ החמה! אז איך חכמים ורבי יהודה מדברים על 'עד חצות' ו'4 שעות'?
תירוץ: הברייתא מדברת לותיקין (רש"י: המקדימים למצוות ומחזרים לעשותן בזמנן). ובמשנה — ה'עד חצות' של חכמים וה־4 שעות של רבי יהודה למאחרים.
(כלומר, כל הסיבה שהראשונים הולכים להסתבך עם לכתחילה־בדיעבד ולתעדף את הנץ החמה על אף שכבר בעמוד השחר מתחיל זמן שחרית — זה בעקבות הברייתא על ק"ש).

מסיקים: הלכה כרבי יהודה (כי במשנה בעדויות כוותיה).
לכן:

למאחרים — סוף זמן תפלה סוף 4 שעות זמניות מתחילת היום;
למקדימים — מתפללים עם הנץ החמה.

רא"ש · רמב"ם · תוס': תחילת זמן שחרית — משיעלה עמוד השחר (כזמן קרבן התמיד).
עיקר מצוות שחרית — עם הנץ החמה (כברייתא).
בדיעבד אם התפלל — משיעלה עמוד השחר.

רבנו ירוחם: הנץ החמה — מצווה מן המובחר.

שולחן ערוך · (סע׳ א׳): זמן 'מצוותה' של תפלת שחרית מתחיל עם הנץ החמה. אך בדיעבד, גם אם התפלל לפני כן, בין 'עלות השחר' ל'הנץ החמה' — יצא. (רא"ש, רמב"ם, תוס')

'האיר פני המזרח'

מ"ב: 'האיר פני המזרח' = כל המזרח, ולא רק נקודה.

רע"א: אפילו אם יש עוד כוכבים בשמיים — העיקר שיאיר פני המזרח.

מג"א: יוצא בדיעבד אפילו אם לא 'האיר פני המזרח', כל שעלה עמוד השחר.

מ"ב ואחרונים: אם לא האיר פני המזרח — לא יוצא.

זמנים מיוחדים

מהרש"ל: בימי הסליחות ראוי להיזהר מלהקדים ולהתפלל לפני הנץ החמה.

מג"א: אולי סמכו על זה שיש טורח לציבור ללכת אחר הסליחות הביתה ולבוא שוב לשחרית.

פמ"ג: בשבועות אחרי שערים כל הלילה — מותר להתפלל קודם הנץ (טורח הציבור ללכת ולחזור)

שעת הדחק (ס׳ ח׳)

בשעת הדחק, אפילו לכתחילה אפשר להתפלל קודם הנץ החמה. אבל לק"ש מחכים ל'משיכיר' (סי' נח).
כלומר, יש כאן שתי משוואות:
כוונה > עיקר זמן תפלה (הנץ החמה)
כוונה > סמיכת גאולה לתפילה

ברייתא · (ברכות ל ע"א): ת"ק: מי שהשכים לצאת לדרך לפני הנץ החמה — מתפלל, ואח"כ משלים ק"ש בזמן ('משיכיר').
ר' שמעון בן אלעזר: לא יתפלל לפני זמן ק"ש. ממילא צריך לסמוך גאולה לתפילה.
אבוה דשמואל ולוי: נהגו כת"ק — יצאו מוקדם לדרך, והקדימו והתפללו לפני הנץ החמה, ואח"כ קראו ק"ש בזמנה.

שורש המחלוקת: לת"ק — יותר חשוב תפילה בכוונה (בדרך לא יוכלו לכוון, לכן מתיר להתפלל לפני היציאה).
לר' שמעון ב"א — יותר חשוב סמיכת גאולה לתפילה.

ר"ח · רא"ש · רב האי גאון: כת"ק, אבוה דשמואל ולוי

בה"ג · תוספות: כר' שמעון בן אלעזר

רשב"א: אם מדובר בדרך שממש לא יכול לכוון בה — הרי שגם ק"ש יכול להקדים!
ההיתר של הברייתא מדבר בדרך בה יכול לכוון לפחות בפס' ראשון ק"ש, אבל לא בעמידה.
(וכך פוסקים בסי' נח)

שולחן ערוך · (סע׳ ח׳): בשעת הדחק, כגון מי שהשכים לצאת לדרך — מותר להתפלל עמידה כבר משעלה עמוד השחר.
אבל בלי ק"ש, וישלים אח"כ ק"ש בזמנה ('משיכיר').
ולמרות שלא סומך גאולה לתפלה — עדיף שיכוון בתפילה בביתו משיסמוך.
(ת"ק, ר"ח, רא"ש, רב האי גאון)

מג"א · ערוה"ש: העולם לא נוהגים כן — הם מתפללים בדרך בהנץ החמה. אולי כי היום א"א לכוון כ"כ.

מ"ב: שאפשר להתפלל כבר מעמוד השחר = משהאיר המזרח.

רמ"א: אם יהיה אנוס כך שלא יכול לכוון אפילו בפס' ראשון של ק"ש — יגיד גם ק"ש בעמוד השחר (רשב"א)

מ"ב: אם האיר המזרח — נוטה יותר להגיד גם ק"ש לפני זמנה, מאשר לפצל (נ"ל שאפילו אם יוכל לכוון בפס' ראשון בדרך)

מהי 'שעת הדחק'?

בברייתא — מדובר על 'המשכים לצאת לדרך'

טור: מי שהוא אנוס

ש"ע: שעת הדחק, כגון שצריך להשכים לדרך. (מ"ב: והולך עם שיירה שלא ממתינה לו)

מ"ב (וכן משמע בסוגיה, ראשונים וב"י): כל סיטואציה בה לא יכול לכוון בתפילתו

ערוה"ש: מי שאינו יכול להתעכב ומוכרח לצאת לפני הנץ החמה. (פשיטא שגם בנסיעה, ולאו דווקא הליכה)

מי שכבר בדרך

מג"א: לפי מה שאנחנו מעדיפים כוונה על סמיכת גאולה לתפילה —
מי שנמצא בדרך ועדיין לא התפלל, עדיף שיפצל ויגיד ק"ש כשיכול (אף בלא תפילין), אבל יתפלל ש"ע רק כשיוכל לכוון

פמ"ג: אך אם רואה שיעבור זמן תפילה לכתחילה (4 שעות) — יתפלל בדרך (על אף שיתקשה לכוון)

סוף זמן שחרית סעיף א׳

לכתחילה

משנה: חכמים: עד חצות
רבי יהודה: עד 4 שעות

גמרא: מסיקים: הלכה כרבי יהודה

שולחן ערוך · (סע׳ א׳): סוף זמן שחרית (לכתחילה) — סוף 4 שעות, שהוא שליש היום (רבי יהודה)

בדיעבד

רמב"ם, רי"ף, רא"ש: אם לא התפלל עד 4 שעות, אך התפלל עד חצות — יצא ידי חובת תפילה, אך לא יצא ידי חובת 'תפילה בזמנה'

בית יוסף: בדיעבד = אפילו אם הזיד ולא התפלל. ולא רק אם נאנס או טעה

(יוצא: חכמים ור' יהודה מסכימים על זמן תפילה שאפשר להתפלל בין ד' שעות לחצות, אפילו הזיד. המחלוקת היא על אם בזמן הזה גם הווי שכר תפילה בזמנה. לחכמים כן, ולר' יהודה לא.)

שולחן ערוך: אם אדם התפלל אחרי 4 שעות, אבל עד חצות – יצא (שכר תפלה, אבל לא תפלה בזמנה) (רר"ר)
בין אם עשה כן במזיד ובין אם בשוגג (רר"ר, ב"י)

רמ"א: אחרי חצות היום – אסור להתפלל שחרית

אם אדם נמצא בין 4 שעות לחצות – יכול להתפלל לכתחילה?

פמ״ג: כן

פר"ח: לא (יוצא רק אם כבר התפלל)

ט"ז: אפילו בין 4 שעות למנחה יוצא. ואפילו לכתחילה (חולק על הרמ"א)

קיצור הלכה

הערה

שאילת שלום סעיף ב׳

גמרא: רב: האומר שלום לחברו לפני התפילה – כאילו עשאו במה
רב ששת מקשה: הרי שנינו שבק"ש (שהיא לפני תפלת ש"ע) אפשר לשאול בשלום חברו מפני הכבוד!
רבי אבא מעמיד: רב אוסר לשאול שלום רק 'במשכים לפתחו'; אך אם נתקל בו בדרך – מותר

רבני פרובינציא: אף במשכים לפתחו -
אסור רק להגיד 'שלום' (כי שמו של הקב"ה 'שלום')
מותר להגיד 'צפרא דמרי טב' ('בוקר טוב')

תלמידי ר׳ יונה: אם הולך להקביל פני חברו לפני התפילה – גם להגיד 'צפרא דמרי טב' אסור

רשב״א: אפילו אם נתקל בחברו – צריך לשנות ולהגיד 'צפרא דמרי טב' (בכלל השינוי יזכור שהתפילה בראש מעייניו)

רבנו ירוחם: במשכים לפתחו – אסור רק לכרוע לשלום; מותר להגיד שלום
נתקל בו בדרך – מותר גם לכרוע וגם להגיד שלום

אורחות חיים: אסור רק כריעה לשלום
מותר להגיד שלום בכל לשון
● אם אמר ברכות ק"ש – קיבל עול מלכות שמיים, ואז אפשר גם כריעה

שולחן ערוך · ס׳ ב׳: מרגע שהגיע זמן תפילה –
אסור: להקדים לפתח חברו כדי לכרוע (ר' ירוחם)
להקדים לפתח לחברו להגיד שלום (כי שמו של ה' שלום)
להגיד לחבר שלום. אפילו אם נתקל.

מותר: רק אם הוצרך לעבור בביתו - להגיד 'צפרא דמרי טב' (רבני פרובינציא + תלמידי ר' יונה)

י"א: אפילו אם נתקל – אסור לכרוע
אם אמר ברכות ק"ש + נתקל – מותר לכרוע
אם רק פגע בו בדרך – מותר ליתן שלום (אורחות חיים)

י"א: מותר רק להגיד צפרא דמרי טב ורק אם נתקל בו בשוק, כדי שישים לב שאסור לו להתעכב (רשב"א)

מ״ב · ערוה״ש: לכל הדעות, אם חברו הקדים ואמר לו שלום — מותר להשיב

מ״ב: מקום קבוע בביהכ״נ = 'משכים לפתחו'

ערוה״ש: לשון הש"ע תמוהה ולא מובנת.
אסור להתעסק בכלום לפני שהולך לתפילה. אז למה שיעבור אדם בבית חברו לאיזה עסק?
הכוונה – עסק של מצווה.

עשיית חפצים סעיף ג׳

גמרא: אסור לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל

תרומת הדשן: הכוונה שחייבים קודם להתפלל שמונה עשרה לפני עשיית חפצים (ולא כאותם שאומרים שירות ותשבחות ואז הולכים לעשות חפצים)

דרכי משה: לפי האורחות חיים על שאילת שלום — הרי שאם מקבל עול מלכות בשירות, אין בעיה

שולחן ערוך · (סע׳ ג׳): אסור להתעסק בצרכיו קודם שיתפלל שמונה עשרה (גמרא, וכדיוק תרוה״ד)

רמ״א: יש מקלים ומתעסקים בצרכים לאחר אמירת קצת ברכות, אבל טוב להחמיר בזה (עדות תרוה"ד)

של״ה: לפני עלות השחר - מותר לעשות צרכים.

א״ר: אבל כשכבר אפשר לומר ברכות – צריך לומר, ולא לעשות כלום לפני

יציאה לדרך סעיף ג׳

גמרא: אסור לאדם לעשות חפציו קודם שיתפלל

טור: אסור להתעסק בצרכיו או לצאת לדרך עד שיתפלל

בית יוסף: הטור כאן מדבר בכשהאדם יכול להתעכב בביתו, אבל הוא פשוט רוצה כבר לצאת לדרך. זה כמו כל עשיית חפצים.

שולחן ערוך · (סע׳ ג׳): אסור לאדם לצאת לדרך לפני שיתפלל שמונה עשרה (מרגע שהגיע זמן תפילה) (גמרא + טור)

רמ"א: יש מקלים ומתעסקים בצרכים לאחר אמירת קצת ברכות, אבל טוב להחמיר בזה (עדות תרוה"ד)

מ״ב: זה נכון לא רק בשחרית, אלא גם כשמגיע זמן תפילה של מנחה וערבית

מ״ב: גם אם במקום שהולך אליו יכול להתפלל במניין ובזמן – צריך להתפלל קודם

מג״א · מ״ב: לא תופסים כב"י שאין מדובר בשיירה. לכן סוברים, שאם האדם עם שיירה, והיא לא תחכה לו – שיילך בלי להתפלל

אכילה ושתייה סעיפים ג׳-ה׳

עיקר הדין (ג׳)

גמרא · (ברכות י ע"ב · פרק קמא) : ר' אליעזר בן יעקב: אסור לאכול ולשתות לפני התפילה.
וכל האוכל ושותה ורק אח"כ מתפלל - עליו אומר הכתוב "אותי השלכת אחרי גויך"
אל תקרי 'גויך' אל 'גאיך'. אמר הקב"ה: לאחר שנתגאה זה – קבל עליו מלכות שמיים

ראבי״ה · מהר״י אבוהב: מותר לשתות מים. לא שייך בהם גאווה.

סמ״ג: אם אדם צמא וזה מצער אותו – מותר לשתות מים (עדיף שישתה משיצטער בתפילתו)

כלבו: י״א שאף מים אסור — יש בהם קצת גאווה (יש קשר בין צורך הגוף לרצון הנפש)

מהר״י אבוהב · ב״י (כח חז״ל): קצת על כח חז"ל כאן, בשיטת הראבי"ה
מהר"י אבוהב: רק דברים שהם גאווה רצו חז"ל לאסור, אבל צורך הגוף – רצו להתיר לכן שינו הפס' ממשמעותו
ב"י: האיסור לאכול ולשתות לפני תפילה – דרבנן . הפס' הוא אסמכתא בעלמא, ולכן יכלו לשנותו ממשמעותו. ומאחר ורצו להתיר מים – אכן שינו אותו.

שבת

רא"ש: היה שותה מים בשבת בבוקר לפני התפילה (אין בעיה אם קידוש, כי עדיין לא הגיע זמנו)

(כלומר, סבר כדעת הראבי"ה שאין גאווה במים, ולפני שמתפללים לא חל עדיין החיוב בקידוש)

ב"י: יש פוסקים שמתירים לשתות מים לפני הקידוש, אפילו שהתחייב בקידוש (הדיון בזה בסי' רעא)

לרפואה

מהר״י אבוהב: לראבי"ה, לרפואה - מותר גם לשתות ולאכול לא רק מים (לא גאווה)

שולחן ערוך · ס׳ ג׳: ● מרגע שהגיע זמן תפילה - אסור לאכול ולשתות לפני שמתפללים שמונה עשרה (ר' אליעזר בר יעקב בגמרא)
● אבל מותר לשתות מים (ראבי"ה)
● ומותר לאכול ולשתות כל דבר לרפואה (מהר"י אבוהב עפ"י טעם הראבי"ה)
● גם בשבת מותר לשתות מים (רא"ש כטעם הראבי"ה)

מ״ב: אפילו לטעום אסור לפני התפילה

מג״א · מ"ב: מה שמותר לרפואה – אפילו למי שאינו חולה. גם אם מדובר במאכלים ומשקים טעימים ששייך בהם גאווה. העיקר שעושה את זה לרפואה ולא להנאתו לגמרי

משקאות אחרים

שערי תשובה · מ״ב: אסור לשתות מים עם סוכר

קפה ותה

מ״ב: · מי שמתקשה ליישב דעתו בלי קפה – מותר, אבל בלי סוכר ובלי חלב (סוכר וחלב = גאווה)
· אפשר גם לשים קצת סוכר בפה , אבל לא לערבב במשקה
· העולם נוהגים כן לערבב סוכר

ערוה״ש: · מותר לשים במשקאות סוכר בפנים.
· מודה שחלב אסור (משביע). אבל העולם נוהגים היתר גם בחלב (בא רק להטעים)
· מתיר גם לימונדה

סברת הרמב״ם ההפוכה (ד׳)

רמב״ם: הצמא והרעב נחשבים חולים. וככאלו, אם אין להם יכולת לכוון בתפילה – אסור להם להתפלל עד שיאכלו ויישתו.

טור בסי' צ"ח (בשם המהרמ"מ): היום אי אפשר להתכוון כראוי

ב"י לפיכך: אין חובה לאכול ולשתות לפני התפילה,
אבל הרעב הרוצה לסמוך על הרמב"ם – אם לא יכול לכוון, לא יתפלל עד שיאכל/יישתה

שולחן ערוך · (סע׳ ד׳): מי שצמא או רעב –
אם יכול לכוון – יתפלל
אם לא יכול לכוון – יכול שלא להתפלל לפני שיאכל או ישתה (עפ"י הרמב"ם, וטור ב-צ"ח)

ערוה״ש: אם זה יזיק לאדם שלא לאכול – אסור לו להתפלל לפני שיאכל וישתה

התחיל לפני עלות השחר (ה׳)

ראינו (בסעיף ג' בש"ע) שהאיסור על אכילת ושתייה לפני התפילה שייך רק מרגע שהתחיל זמנה. דהיינו – עלות השחר. ומה לגבי מי שהתחיל באכילה בזמן המותר הנ"ל, ועלה עמוד השחר?
נשים לב, כי המ"ב מביא לכאן עפ"י הרמ"א בסי' תרנ"ב, שגם בתוך החצי שעה שלפני עלות השחר אסור לאכול. אבל זה נכון רק לגבי אכילת קבע; אולם אכילת ארעי – מותר גם בחצי שעה זו.

רשב״א · טור בשם רמב״ם: מי שהתחיל לאכול לפני עלות השחר – לא צריך להפסיק כשהגיע ע"ה

רא״ש · ר״י: צריך להפסיק.

ב"י: לטור כנראה הייתה גרסה לא נכונה. הרמב"ם אמר שלא צריך להפסיק רק במנחה. לא שחרית.

ערוה״ש: הטור לא טעה ברמב"ם. כוונתו לרמב"ם בהל' ק"ש. (עיין עוד שם ובסי' ע')

שולחן ערוך · ס׳ ה׳: מי שהתחיל לאכול לפני עלות השחר ואז הגיע ע"ה - צריך להפסיק (רא"ש, ר"י)
י"א: לא צריך להפסיק (רשב"א)

מג״א: לדעה שצריך להפסיק – אם יודעים מראש שהארוחה תמשך עד שיעלה ע"ה – מלכתחילה עדיף שלא להתחיל אותה

ערוה״ש: הטור לא טעה ברמב"ם ולכן יש רוב דעות שלא צריך להפסיק. ואכן כך המנהג בחתונות קיץ (ערים כל הלילה ואוכלים לפני ע"ה וממשיכים). אבל לא מכריע כמותו בפרוש

ללמוד/ללמד תורה סעיף ו׳

ברייתא: אבא בנימין: כל ימי הייתי מצטער על תפילתי שתהא סמוכה למיטתי.

רש״י: מבין שאבא בנימין הקפיד שלא ללמוד תורה מרגע שקם ממיטתו עד התפלל

תוספות: תמהו איך רש"י הבין כך. ומביאים ראיה לכך שמותר ללמוד תורה לפני התפילה

רא״ש: תמהה גם על רש"י. אולי מתכוון לאדם שמתפלל בביהמ"ד (בלי מניין), ואז יש סיכוי שימשיך ללמוד עד שיעברו זמני ק"ש ותפילה

ר׳ יונה: לרש"י – האיסור הוא ללמוד לבד. מותר ללמד אנשים
(לעצמך - אתה מחליט מה הזמן.
אחרים - לא בטוח שיוכלו אחר התפלה)

שולחן ערוך · (סע׳ ו׳): · משהגיע זמן תפילה – אסור להתחיל ללמוד תורה בביהמ"ד, למי שרגיל להתפלל שם. שמא יעברו הזמנים (רש"י בברייתא + רא"ש)
· מי שרגיל ללכת לבכנ"ס – יכול ללמוד (רא"ש)
· וגם מי שמלמד אחרים תורה – יכול (אפילו אם אינו הולך לבכנ"ס). כי זכות הרבים וכו' (ר' יונה)

מג״א · מ״ב: אסור להתחיל ללמוד. אבל אם כבר התחיל ללמוד לפני ע"ה – מותר להמשיך.

⤴ א"ר: אבל צריך לעצור לקרוא ק"ש

⤴ לבוש: לא צריך. רק לשים לב לזמן

מ״ב: יש מתירים להתחיל ללמוד בין ע"ה להנץ החמה (כי עוד לא הווי זמן מצוותה)

דרך החיים · מ"ב: פתרון-היתר: מותר ללמוד ולהגיד לחבר שלא לומד שזכיר

מ"ב (על המלמד תורה): המלמד תורה – צריך לקרוא לפני כן ק"ש

תספורת ורחצה סעיף ז׳

רמב״ם: מותר להסתפר ולהכנס למרחץ סמוך לזמן תפילת שחרית.
גזרו רק סמוך למנחה כי זה מצוי שאנשים עושים את זה. אבל בשחרית – לא מצוי (נ"ל שכוונתו: במנחה עמוס ויכול להתקע שם)

שולחן ערוך · (סע׳ ז׳): פוסק כרמב״ם.

ערוה״ש: לפי רמב"ם זה, כל מה שבמשנה שאסור סמוך למנחה – מותר לפני שחרית (חוץ מאכילה)

פמ״ג: בורסקי אסור אף סמוך לשחרית.

א״ר · מ״ב: ההיתר הוא רק לפני עלות השחר. אחרי ע"ה – אסור.

מ״ב: במלאכות שכן מצוי שאנשים עושים לפני ע"ה - יש שמחמירים לא לעשותם בחצי שעה שלפני ע"ה

מונחים

שעות זמניות

חלוקת יום האור (מהזריחה/עה״ש עד השקיעה) ל־12 חלקים שווים; שעה זמנית משתנה לפי אורך היום.

עלות השחר

תחילת האור במזרח, כ־72 דקות לפני הנץ; ממנו מתחיל בדיעבד זמן שחרית.

הנץ החמה

זריחת השמש; זמן 'מצוותה' של שחרית לכתחילה.

ותיקין

המקדימים למצוות ומדקדקים לקיימן בזמנן — מתפללים עם הנץ החמה.

מצוותה

הזמן המובחר לקיום המצווה (בשחרית — הנץ החמה).

סמיכת גאולה לתפילה

לסמוך את ברכת 'גאל ישראל' (סוף ק״ש) לתפילת עמידה בלא הפסק.

משיכיר

הזמן שבו מכיר את חברו הרגיל ברחוק ד׳ אמות — זמן ק״ש לכתחילה.

שעת הדחק

מצב אילוץ (כמשכים לדרך) שבו הקילו להתפלל מעלות השחר.

צפרא דמרי טב

'בוקר טוב לאדוני' — נוסח ברכת שלום המותר (שאינו לשון 'שלום').

מלאכת מחשבת

מלאכה מכוונת ומתוכננת; דין הקובע חיוב במקצת מלאכות שבת.